חבצלת השרון על דניאל · פרק 6 · פסוק 4

אדין דמאל דנה וכו'. אמר כי דמאל דנא כלומר הלזה אשר הוקם על לאשר יהיה הוא הראש והשמ אנשים אשר היו עמו לא היו כי אם אגב חדא תרתי כי הוא הכל כאשר זמם המלך כן היה כי הוא מתנצח וכו' וזה בין מצד עצמו די רוח יתירא ביה בין על כי גם יד המלך עמו דהוה עשית להקמותיה על כל מלכותא. עזיד יתכן כי הנה מהאמור אשר כל מגמת פני המלך עליו להקימו שהוא על יתרונו על כל האדם במה די מהימן הוא ועל הכל ביתרון דעת החכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה אמר כי דניאל דנא כלומר זה הנבחר על שלמות חכמתו הידועה היא שעמדה לו דהוה מתנצח וכו' של קבל די רוח יתירא ביה בגלל הדבר הזה לבד גם כי יקנאו בו לא תעלה חמת סרכיא ואחשדרפניא להעיר קנאה לרודפו עד השברים כי יאמרו מה נרדף לו כי הלא חכמתו עמדה לו די רוח יתירא ביה אך בראיתם די מלכא גם הוא עשית להקמותיה על כל מלכותו אז בערה בם אש קנאתם ולא עצרו כח ויתנו לב לבקש עליו עילה ושחיתה באומרו כי מאת המלך היתה שומה להקימו על כולן וסופו הוכיח על תחלתו וזהו ומלכא עשית וכו' אדין סרכיא וכו' הוו בעין עילה כי אז בקשו רעתו מה שלא עשו כן טרם ראותם די מלכא עשית וכו' ויתכן בכלל הדבר כי תחלה חשבו כי מה' היה לו ויראו לנפשם אך בראותם די מלכא עשית וכו' יחסו הדבר אל בחירת המלך וערבו אל לבם להתקומם עליו: