חבצלת השרון על דניאל · פרק 2 · פסוק 17

אדין דניאל וכו' ורחמין וכו' אדין וכו' הנה אומרו עם שאר חכימי בבל יראו דברי מותר וגם באומרו אדין דניאל בריך ראוי יאמר ובריך כי מלת אדין מיותרת. ועוד באמרו די חכמתא וגבורתא דיליה היא האם לא מצא זולתם דברים יתייחסו אליו ית' ואם על דבר ייחס הנושא הנה יצדק בחכמתא אך לא בגבורתא וגם למה לא ייחסו לבעל החכמה והגבורה כי אם שהחכמה והגבורה שלו היא כאילו היא דבר חיצוני אליו ית' ועוד באומרו והוא מהשנא עידניא וזמניא וכו' איך יתקשרו מיני השבחים האלו זה עם זה שנוי זמנים והקמת מלכים ויהב חכמתא לחכימין וגלה עמיקתא ומסתרתא וכו' וגם מה בין עדניא לזמניא ואם היו לאחדים למה נאמרו זה פעמים ועוד מה זה היחס לכל התארים האלה אצל הנושא. ועוד באומרו לך אלה אבהתי וכו' האם עד כה לזולת אלהי אבותיו היה משבח ואם יחזור על הכל למה לא נאמר בפתח דבריו וגם באומרו מהודא ומשבח אנא מי לא ידע כי הוא המשבח שיבא ויעיד משבח אנא ועוד מה זה חזר לשבח על חכמה וגבורה באומרו די חכמתא וגבורתא יהבת לי והן הנה אשר בהן החל:

אך אמנם דרך צדיקים וקדושים אשר בארץ המה בבא עליהם צרה וצוקה יצדקו עליהם דין אלהי המשפט ויאמרו ללבבם כי ערומים הם מכל מצות אשר יעשה האדם וחי בהם כי מעטו זכיותיהם על כל החסדים אשר עשה אתם ה' וגם כי יצעקו אל ה' ממצוקותיהם יוציאם לא יתנו אל לבם יעשה למענם כי אם על דבר כבוד שמו ית' לבלתי החל לעיני אשר לא ידעו דרך ה' ולא הבינו עצתו פן יאמרו לאמר שוא עבוד אלהים חלילה כי הנה הרשעים ידרכון קשת לירות במו אופל לישרי לב ובעמל אנוש אינמו וצדיקים הנגשים אל ה' יתקדשו ויתעתדו לגלי צרות צרורות בסבלותם על שכמם ויצעקו ואין מושיע על כן על זאת יתפלל כל חסיד אליו ית' ביום רעה יחישה מפלט לו בל ידברו על ה' תועה: