בעון בצעו, בעון שהיה רודף תמיד אחר הנאתו, אחר הערב והמועיל לו לבדו, כלומר שלא היה אוהב רק את עצמו, וזה שרש פורה כל המעשים הרעים.
קריאה במקור
שד"ל על ישעיהו · פרק 57 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בצעו, מל' מה בצע, מה הנאה.
הסתר ואקצוף, כשקצפתי עליו הסתרתי פני ממנו.
וילך שובב, וע"י הסתרת פני ממנו בגלות, באין חזון ואין אותות ומופתים, הוסיף ללכת שובב בדרך לבו, וכטעם ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך נותן פתחון פה לאבל היושב דומם; ודרך מליצת השיר הקדים התאר אל המתואר. כן פירשתי ביום ז' אב תק"צז. וקודם לכן בשנת תק"צב פירשתי דבק עם הפסוק הקודם, ולאבליו בורא (אני) ניב שפתים, אתן להם פתחון פה, כי האבל יושב דומם, וקשה לפירוש זה חסרון מלת אני והמפרשים פירשו שה' יברא דבור חדש, שהכל יאמרו שלום שלום, וזה רחוק - וגיז' פירש כי ה' יחדש בפי ישראל תהלה ותודה אליו על מה שייטיב להם, וגם זה רחוק, כי ניב שפתים לא יובן ממנו אם הוא לשבח או לגנאי, ולו ניב שפתים סתם לא יתיישב כאן כ"א לפי פירושי - לרחוק ולקרוב, לכלם יחדו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Padova, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e