שעו מני, הנביא בראותו בני עמו מרפים ידיהם מן המלחמה, עושה עצמו כמתאבל על השוד הקרוב לבוא עליהם, אע"פ שהוא יודע כי לא יבא עליהם שוד ושבר, אך הוא אומר עצלותכם כדאי היא להביא עליכם שבר גדול שראוי לקונן עליו במר נפש, והוא מדבר כן לפי מחשבת שומעיו, כי ידע שלא היו בוטחים בה' ולא היו מרפים ידיהם מפני בטחונם בו, אלא מפני שהיו אומרים אכול ושתה כי מחר נמות.
קריאה במקור
שד"ל על ישעיהו · פרק 22 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמרר בבכי, אבכה במר.
אל תאיצו, לשון הפצרה, כמו ויאיצו המלאכים בלוט (בראשית י"ט י"ו), והוא בנין קל מנחי ע"י.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Padova, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e