נטשו חבליך, זו חתימת הנבואה על אשות והנה אחר שאמר שלא תבא אני שיט בארץ יהודה, המשיל את מחנה אשור לאני שיט, והוא מדבר אליה כאלו הוא רואה אותה באה לשלול את יהודה אחר שכבר נתמלאה משלל שאר עמים, והוא אומר לה לא תועילי ולא תצליחי, ונהפוך הוא, כי אנשי ירושלם הם יבוזו את כל השלל אשר בתוכך.
קריאה במקור
שד"ל על ישעיהו · פרק 33 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נטשו חבליך, אל תקרא חבליך, אלא חובליך, ונטשו כמו נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה (עמוס ה' ב'), והנה נטושים על פני כל הארץ אוכלים ושותים וחוגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו (שמואל א' ל' י"ו), אף כאן הכוונה מלבד שאין חובליך בקיאים להנהיג הספינה במסילות שהמים שם עמוקים, הנה אינם עושים גם מה שהיה בידם לעשות, אבל הם יושבים בהשקט ובבטחה לאכול ולשתות השלל אשר שללו בספינות אחרות ששללו, או בארצות אחרות שירדו שם, והנה חובליך לא יחזקו בכח תרנם ולא יפרשו הנס, ולא ישגיחו על צרכי האניה, וע"י כן תטבע בחול ובטיט ויבואו יושבי הארץ ויחלקו שללה, ויבוזו ביזת האיש השייט שהיה מרבה שלל, שהיה רגיל לשלול שלל גדול, ואפילו הפסחים יבוזו בזתה.
כן, נ"ל כר"שי כמו הכן (ויעמדו הכהנים נושאי ארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן, יהושע ג' י"ז), לשון עמידה קיימת. ורוזי וגיז פירשו בסיס של תרן, עץ שהתרן נתון בתוכו.
עד שלל מרבה, עד לשון בזה, כמו בבקר יאכל עד, עד של שלל מרבת עד של מי שהיה עד כה מרבה שלל. פסחים. אפי' הפסחים. ור"דק ורוזי וגיז' פירשו נטשו חבליך, שהחבלים נפסקו או נתפשטו ואינם נטויים (laxati sunt). ונ''ל שלפי זה הי"לל נתקו או רפו.
עד שלל מרבה, פירשו עד של שלל הרבה, או עד ושלל הרבה, ולא ראו כי מרבה אינו תאר הפעל, רק תאר השם, כמו מרבה רגלים, מרבה המשרת אף כאן מרבה שלל.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Padova, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020999020205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 352904f3999ccdf3f11a9c55565d31977e8be7399917c78e9846ca9d99e5566e