תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 22 · פסקה 19

וישב אברהם וגו'. הנה ארז"ל (פרקי דר"א פ' ל"א) כי יש אמרו כי יצחק הלך לג"ע להתרפאת מאשר היחלה הסכין לחתוך בו ויש אמרו למקום אחר. ובזה נבא אל הענין והוא כי הלא כתבנו למעלה כי אברהם בטח בה'. ישוב עליהם עם יצחק כאומרו ונשובה אליכם ולא אמר ואשובה. ועל כן אמר בלבו הנה אמרתי להם שנשוב שנינו. והנה אם ישוב עמי הלא יאמרו נא על חנם אמר ונשובה לשון רבים. כי אם שמאז היה זה בדעתו מורה כי ילך לשוחטו אך לא כן לבו רק להשיבו עמו כאשר אמר והנה כן עשה ע"כ וישב אברהם אל נעריו הוא לבדו. ולא יצחק עמו עד שובו ממקום שהלך להרפא. ואז ידעו כי התחיל לשוחטו כי הנה בא מהתרפא מהשחיטה. ואחרי כן אמר אם אלך לי אל חברון כי שם ביתו. הלא שם שרה ותשאל מה היה לנער ויוכרח לספר הענין ותתפעל ותמות כאשר ע"י זולתו. שאפילו באמור אליה שלא נשחט אלא שכמעט כפשע היה בינו ובין המות פרחה נשמתה. על כן חש אברהם פן יהי' הוא גורם מיתתה שתהי' על ידו ע"כ וילכו וגו'. וישב אברהם בבאר שבע ישיבה קבע עד יראה מה תהיה משרה כי תדע ע"י אחר. ויהי לה כן שמעת. ואם נדקדק אומרו וישב אברהם ולא נאמר וישב בבאר שבע. כי בזה רמז מי היו המגידים לשרה באמור שעם לכתם יחד אברהם לבדו ישב בבאר שבע כלומר אך הם הלכו חברונה להגיד לה שע"י כן מתה ואחרי כן ויבא אברהם לספוד לשרה כי מתה: