ויט משה את מטהו כו'. אפשר כי הוא ית' נתן כבוד למשה שבנטיית ידו יבא הנס בלי מטה כמו שכתבנו במכת הברד והוא כאשר עשה בקריעת ים סוף שבידו בלי מטה קרע הים כנודע מרז"ל ומשה חלק כבוד לקונו ויט את מטה ה' ולהורות שע"י כן בא הארבה נהג ה' רוח קדים בארץ מאז נטה המטה להורות כי מאז הוכן הרוח שישאהו אך למה שהייעוד היה לבא מחר ע"כ לא נשאו עד הבקר וזהו הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה ולבל יראה שהרוח הקדים עשה הדבר דרך טבע ע"כ אמר כי לא עשה רוח הקדים רק שנשא את הארבה ממקומו אך אח"כ ויעל הארבה מעצמו על ארץ מצרים וע"כ לא אמר ויעלהו על ארץ מצרים כ"א כאו' בפי' שאחר שנשא את הארבה נחה שקטה הרוח ועלה הארבה מאליו. ועוד סי' שני אל היות הדבר בהשגחה כי הלא וינח בכל גבול מצרים בצמצום ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה לא פחות ולא יותר כמאמרם ז"ל (ש"ר פ"י) כי מהארבה ידעו עד היכן מגיע גבול מצרים ומתחיל גבול כוש הה"ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כל יושבי תבל וזהו וינח כו' כי אין רוח הקדים יוכל עשוהו כ"א כח אלהי עולם ה' עוד סימן שלישי והוא היותו כבד מאד לפניו לא היה כו' ואם בטבע מה נשתנה זה אלא ודאי כי מה' הוא:
קריאה במקור
תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 10 · פסקה 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torat Moshe, Warsaw, 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0862ba1b426ef623d7af9ac893d14000f06508217af9d5070756030d0a3c2b50