ויאמר ה' כו'. נטה את ידך כו'. אמר בארבה כאלו היה בארץ מצרים ונוטה ידו עליו אך הוא בשום לב אל אומרו השאיר הברד והיל"ל נשאר מהברד:
קריאה במקור
תורת משה - אלשיך · שמות · פרק 10 · פסקה 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמנם הנה כתבנו למעלה כי מאז בא הברד היה בו כח לאכול גם חטה גם כסמת לולא פלאי פלאות שנעשו בו והיה הטעם כמו שכתבנו כדי שיאכלנו הארבה נמצא כאלו הברד השאירו בשבילו כמדובר למעלה:
ונבא אל הענין אמר כי לא היה הארבה כצפרדעים ודומה להם שאחר ההתראה נתהוו כאומרו ושרץ היאור צפרדעים כו' אך הארבה היה נברא מתחלה ולא היתה נטיית המטה רק להעלותו על ארץ מצרים ויהיה הטעם כי למה שמאז בא הברד השאיר חטה וכסמת להאכילו ע"כ מאז היה הארבה נברא לאכלו וז"א נטה ידך בארבה ולא שיהיה ארבה עתה רק שכבר הוא וז"א בארבה ואין נטיית היד רק כדי שויעל על ארץ מצרים והטעם שכבר הוא נברא כי למה שהוא מוכן לאכול אשר השאיר הברד כאלו השאירו לכתחלה בשבילו. וע"כ מאז נברא הוא כי לא יאות השאיר מזון טרם יברא מי שמוכן לו לאכלו. וז"א בארבה ויאכל כו' את כל אשר השאיר הברד:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torat Moshe, Warsaw, 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0862ba1b426ef623d7af9ac893d14000f06508217af9d5070756030d0a3c2b50