ויאמר מלך כו'. הנה למעלה כתבנו טעם א' אל מה שאחר אומרו ויצא מלך סדום כו' לא הזכיר מיד מה דבר אל אברם ומה ענהו. כ"א הפסיק בענין מלכי צדק. עוד אפשר דרך שני והוא כי עד כה חשב מלך סדום אולי אברם יתן לו כל הרכוש כי כל ישעו וכל חפץ לא היה רק על לוט בן אחיו. אך בראותו שנתן לו מעשר מכל. אז אמר אם לא היה בדעתו לקחתו לעצמו כ"א להחזירו. לא היה נותן ממנו מעשר מכל. וזהו שסמך ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדום כו' תן כו' והרכוש קח לך. ועדיין אפשר ג"כ שבתחלה לא חשב שהיה הענין רק להציל את לוט אך לא היו צריו. אך באומרו מגן צריך. שיורה על היותם צריו ג"כ כיון. וא"כ יאכל שלל צריו ע"כ אמר תן כו' והרכוש קח לך:
קריאה במקור
תורת משה - אלשיך · בראשית · פרק 14 · פסקה 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torat Moshe, Warsaw, 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268220
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0862ba1b426ef623d7af9ac893d14000f06508217af9d5070756030d0a3c2b50