חזקוני · ויקרא · פרק 6 · פסוק 2

צו את אהרן פירש״‎י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות זירוז מדכתיב בפרשת דברים ואצו את שופטיכם ואמרו רבותינו ז״‎ל כנגד מקל ורצועה תהא זירוז. מיד מדכתיב בפ׳‎ נשא צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וגו׳‎ ושם כתיב ויעשו כן בני ישראל. ולדורות מדכתיב בפרשת שלח מן היום אשר צוה ה׳‎ והלאה לדורותיכם. ולפי שבדין מערכה ובדין הרמת הדשן שייך בהן עצלות כתיב בהן לשון זירוז. ועוד פירש״‎י, אמר ר״‎ש ביותר צריך הכתוב לזרז מקום שיש בו חסרון כיס פי׳‎ אם לא עשה הענין כמשפט צריך לעשות אחר והראשון בטל ואבד והרי הוא חסרון כיס.

את אהרן ע״‎כ כתיב וזרקו בני אהרן וערכו בני אהרן. אמר משה לפני הקב״‎ה רבונו של עולם בור שנואה ומימיה שנואין כלומר אהרן שנאוי לפניך על מעשה העגל. תמן תנינן כל העצים כשרים למערכה חוץ מעצי זית וגפן [מפני שהשמן למנורה והיין לנסכים בא מהן], לעצים חלקת כבוד בשביל הפרי ולאהרן לא תחלוק כבוד בשביל הבנים מיד צו את אהרן.

זאת תורת העלה עד עתה לא היינו יודעים מאימתי זמן עולת התמיד של שחר ועד מתי זמנה של עולת התמיד הערב לכך נאמר זאת תורת העולה המיוחדת שבעולות ואיזו זו עולת התמיד. וכן כל הקרבנות האמורין בפרשת ויקרא חוזר ואומר כאן כל דיניהם.

היא העלה. אעפ״‎י שהיא נקטרת ביום כדכתיב ביום הקריבו את זבחו. למד עליה הכתוב שחלבה ואבריה כשרים כל הלילה.

ואש המזבח מזבח הפנימי.

תוקד בו תדליק מאש של מזבח החיצון כדאיתא בתו״‎כ מניין לאש של מזבח הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון תלמוד לומר ואש המזבח תוקד בו.

בו ממנו, מצינו בי״‎ת במקום מ״‎ם כמו ומשחת בו. ביום המשח אותו, אש מחתה ומנורה מנין ודין הוא נאמר אש במזבח הפנימי ונאמר אש במחתה ומנורה מה אש מזבח הפנימי ממזבח החיצון אף אש מחתה ומנורה ממזבח החיצון.