הכתב והקבלה · דברים · פרק 16 · פסוק 13

תעשה לך. לרבותינו (סוכה ט' א') לך למעוטי גזולה, ובתוס' שם הקשו למה לי קרא לפסול גזול תיפק ליה משום מצוה הבא בעברה, ותרצו דמצוה הבא בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן. ע"ש. ושמעתי אף אי מצוה ה"בע דאורייתא מ"מ צרכינן קרא לפסול גזול, כגון אויר ארבעה טפחים שהיו בסוכה, וסיכך הרוב מד"ט אלו בדבר המקבל טומאה וכדומה מסככות הפסולים, והמעט הנשאר עוד באויר סיכך בסכך גזול, דמטעם מצוה הבא בעברה לא היה בידינו לפסול, כמ"ש תוס' ר"פ לולב הגזול דבעיר הנדחת לא הויא מצוה הבא בעבירה שאין המצוה באה מחמת העברה, דאטו מחמת העברה שנעשה ביה נפיק ביה. ע"ש. הכא נמי אטו נפיק בסוכה זו מחמת אותו מעט סכך גזול, כי אדרבה אילו לא היה כאן אותו הגזול, רק הרוב היה נשאר ממקבל טומאה, ומקום הגזול היה נשאר פנוי בלא שום סכך היה כשר, שלא היה רק סכך פסול פחות מד"ט ואויר פחות מג"ט, דאין מצטרפין כדאמרי' סוכה י"ז, להכי צרכינן קרא למעוטי גזול, והוי גזול סכך פסול כמו דבר המקבל טומאה, תיתי מהי תיתי, התורה פסלתו, ושניהם שם סכך פסול עליהם, ויש בסוכה סכך פסול ד"ט ופסולה, ובענין מצוה ה"בע ראיתי דבר מתמיה בתשובת נודע ביהודה ח"ר בסוף הספר, והוא על דברי הריב"א שהביאו בתוס' (חולין קמ"א א') בהא דאמרי' (פסחים מ"ז) אחרישה לא ליחייב, שהקשה הריב"א והא י"ט עשה ול"ת, ותירץ דנהי דלא דחי מיהו אם עבר על אותו לאו אינו לוקה דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתי' דעשה דחי לה. ע"ש. ותמה עליו דסוף סוף כיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, אף אם עבר ועשה העשה הוי האי מצוה ה"בע ועשה עברה דאורייתא גבי מצוה דאורייתא וזה לא מועיל לכ"ע והוי מצוה ה"בע ולא עשה האי מצות עשה כלל ואינו מועיל ואז לא דחי אפילו הלא תעשה, כיון דמצוה ה"בע אינו מועיל אפילו בדיעבד ושפיר לקי על הלאו כיון דהעשה אינו מועיל נגד הלאו כיון דהוי מצוה ה"בע, והיאך אמר הריב"א דכשעבר אינו לוקה, והגדיל הרב קושיא זו עד שכתב דצריך נגר ובר נגר מדיפרקונה, ואני העני לא נגר ולא בר נגר אנא ולא ידעתי מקום לקושיתו דאימא דעת הריב"א כדעת התוס' הנזכר דמצוה ה"בע לאו דאורייתא אלא מדרבנן, ושפיר אמר דבעבר אינו לוקה: