הכתב והקבלה · דברים · פרק 23 · פסוק 19

גם שניהם. בתמורה (ל"ו ב') אמרי' דלב"ש מלת גם בא לרבות גם שנוייהן, דבנתן לה חטין אתננה ועשתן שמן ענבים ועשתן יין אסור, ולב"ה שנוייהן מותרין, אמנם מלת גם הניחו בתלמוד בקושי' לב"ה, ואעפי"כ פסקו הרמב"ם והסמ"ג כב"ה, דכללא בידינו דכל היכא דלא אמרי' תיובתא רק קשיא לא נדחו דבריו מהלכה ואינו כ"א כלשון צ"ע ליישב; ושפיר יישב הרמב"ן מלת גם לב"ה ע"ד הפשט ואמר, בעבור שהזכיר מקודם פסולי הקרבן במומם כמ"ש לא תזבח לה"א שור ושה אשר יהי' בו מום כל דבר רע כי תועבת ה"א הוא, הוסיף כאן לומר כי גם האתנן והמחיר שגופם תמים הם תועבת ה', או טעם מלת גם בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן, תלה הקטן בגדול ואמר תועבת ה' גם שניהם כלומר הקטן כמו הגדול, וכמהו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם תלה הקטן בגדול. עכ"ד. והנה למ"ש במשפטים בוגם את המת יחצון כי מלת גם אף שהוראתו בכ"מ על התוספת והרבוי מ"מ יורה ג"כ על הפחת והחסרון, וכבר מצאנו שרשים המורים על דבר והפוכו, כמו שם אור שיורה ג"כ על החושך כמו הללוהו כל כוכבי אור (תהילים קמ״ח:ג׳) פירש"י כוכבי לילה, וכן ולילה אור בעדני (שם קל"ט) שפירש"י שהלילה מאפיל לנגדי אור זה לשון אופל הוא, וכן ויאר את הלילה בבשלח, ומזה (איוב ל״ז:י״א) יפיץ ענני אורו, וכן שרש עיף יורה על הרוב על זהירת האור כמו הופיע מהר פארן, ויורה ג"כ על החושך כמו ארץ עיפתה (איוב י׳:כ״ב) פירש"י שם דבר חשכה, וכן תעופה כבקר תהי' (שם י"א) פירש"י אפלה שלך כבקר תהי', הנה מלת גם דומה להם כמו שיורה על התוספת והרבוי, ככה יורה על הפחת והגרעון, ויורה כאן על בזוי הדברים מאוסם ופחיתותם, גם שניהם טעמו (דאס פעראֶכטליכע דיזער ביידען) פחיתות שניהם הם תועבה להש"י, ע"ד הקריבהו לפחתך, ועד"ז יתפרש גם שניהם במצדיק רשע וגו'. ויש לפרש מלת גם על מעלת הדבר וחשיבותיו, כמו ולשם יולד גם הוא (נח יו"ד ר"א) שפירוש גם הוא, המופלג ביתרון מעלותיו (דער פאָרציגליכע) כמש"ש, וטעם תועבת ה' גם שניהם, חשיבות מעלה שאתה רוצה לייחס לשניהם, להקדישם לגבוה, תועבה היא להש"י. ורש"י העתיק דעת ב"ש דאינה משנה, ודברי רא"ם עליו אינם מיושבים, וכבר תפש עליו בצד"ל: