הכתב והקבלה · במדבר · פרק 15 · פסוק 34

כי לא פרש. בבחינה העיונית נקרא חתוך הדין הפרשה (בעשייד), וכן לפרש להם עפ"י ה' (ויקרא כ"ד י"ב), כי קודם פסיקת הדין יתרגשו במחשבת הדיין כמה פנים לזכות וכמה פנים לחובה, ועדיין הדבר אצלו בספק לאין הדבר נוטה, אך אחר ששקל כל אופני הסותר והחיוב בפלס שכלו ודמיונו היטב, והוציא אופן אחד מכל שאר האופנים לחתוך הדין על ידו יפול על זה לשון פרישה (ענטשיידונג), דהיינו פרישת צד אחד מכל שאר צדדי הקיום והשלילה החיוב והפטור (רש"פ). ורשד"ל בהבדלו בין שלשת השרשים פרש באר פתר כתב, כי הפירוש הוא להודיע הבלתי נודע, לפרוש להם על פי ה', כי לא פורש מה יעשה לו, וכן ויקראו בספר תורת אלקי' מפורש, שהודיעו משמעות הכתוב לעם הארץ אשר לא היה מבין, מכאן אמרו מפורש זה תרגום. והתבונן על אשר מצאנו במקלל לפרוש להם בבנין קל, ובמקושש כי לא פורש בבנין חזק, והטעם כי בענין המקלל לא היו יודעים דבר מדינו, לא אם הוא חייב מיתה ולא באיזה מיתה יומת, והנה הניחוהו במשמר לפרוש להם עפ"י ה', שיודיעם בהודעה פשוטה מה יהיה דינו, אבל המקושש יודעים היו שחייב מיתה ולא ידעו איזו מיתה, כי לא פורש בשלמות מה יעשה לו, ובא הפועל להורות על חוזק הפעולה ושלמותה: