הכתב והקבלה · דברים · פרק 21 · פסוק 3

העיר הקרובה. לרבותינו (ב"ב כ"ג) אין העיר הקרובה מביאה עגלה ערופה אלא בזמן שמנין העם שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב, והמרובין מביאין העגלה. והצריכו שם בתלמוד עוד תנאי אחר, שהעיר הקרובה היא יושבת בין ההרים שאין דרך רוצחים לבוא ממקומות אחרים לשם, דאל"כ הולכין אחר רוב האנשים, דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. והדבר מתמיה לאוקמי קרא בכהאי גוונא דוקא שהעיר הקרובה היא יושבת בין ההרים, וגם שמנין אנשיה אינו פחות משאר ערי הסביבה, והוא דבר שאינו מצוי ומילתא דלא שכיח, וכמעט דלא משכחת לקיומי מאמר התורה שהעיר הקרובה מחוייבת בעגלה ערופה. וכללא בידינו שבכל המקומות ידבר הכתוב בדבר ההווה ורגיל, ויותר הי' ראוי לתלות הבאת עגלה ערופה במה שהוא מצוי ושכיח דהיינו ברוב אנשים, ולומר "העיר אשר אנשיה רבי המספר תביא עגלה ערופה" לכן אומר לי לבי כי לשון ומדדו וכן לשון העיר הקרובה שאמר הכתוב יש לפרשו בשני פנים, הפנים הא' מדה חושית, שמודדין בחבל מדה אורך השטח מן החלל אל העיר, והעיר שבינה ובין החלל הוא פחות בכמות המדה ממה שבין עיירות אחרות לחלל, היא נקראת עיר קרובה, שהיא קרובה אליו בכמות מרחב מקומי. והפן השני מדה מחשבית כמו שם מדות במובן המוסרי על הדעות והנהגות הישרות המשוערות במדות השכל, כי המשער דעותיו ופעולותיו והנהגותיו בערך ושיעור ראוי עפ"י יסודות התורה והחכמה נקרא בעל מדות טובות. וכן חכמת השיעור והנדסי נקרא חכמת מדידה. ומזה (ישעיהו ס״ה:ז׳), ומדותי פעולתם אל חיקם, כלומר שישוער עונש פעולתם מדה כנגד מדה. ורבותינו ישמשו לשון מדידה על לשון אומד ושיעור בערכין י"ט ב' עד שאומדין ימודו את היד. ולפי"ז טעם ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל, שישערו במדות השכל איזו עיר מן הסביבה יותר ראוי לומר עליה שאחד מאנשיה היה הרוצח, ואחרי שהמונח בידינו שיותר ראוי לילך אחר הרוב מלאחר הקרוב, א"כ העיר שאנשיה רבים במספר משאר ערי הסביבה, יותר קרוב אל הדעת לומר שנהרג מאחד מהם, והעיר הזאת שאנשיה רבי המספר נקראת עיר הקרובה כלומר קרוב אל השכל שהחלל הוא ממנה, כענין קרוב לשמוע מתת הכסלים זבח (קהלת ד׳:י״ז) שפי' הר"ש ב"מ קרוב אל הדעת לשמוע ולקבל אזהרה זו ללכת בטהרה אל בית אלקים, מנתינת הכסילים זבח על סכלותם. הנה לפי פן זה השני סובל לשון המקרא גם דעת רבותינו ללכת אחר הרוב ולא אחר הקרוב. ודע דבסוטה מ"ה ילפי' מקרא שאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד, פי' ב"ד של כ"ג, כמ"ש הרמב"ם. ונתקשו בו הרב בבאר שבע ובכו"פ סס' ס"ג, הא מצות עשה למנות ב"ד של כ"ג בכל עיר ועיר שבא"י ככתוב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, והיאך משכחת עיר בא"י שאין בה ב"ד, ואם היא עיר שאין בה ק"כ אנשים ואינה ראוי' לב"ד א"כ בלא"ה אין מודדין לה אעפ"י שהיא קרובה יותר מהעיר שיש בה ב"ד, דכיון שיש בה ב"ד ע"כ דאית בה ק"כ א"כ היא היא דנפישי ורוב וקרוב הולכין אחר הרוב והעיר שיש בה ב"ד היא דמחוייבת בעגלה ערופה. ע"ש שהניח בצ"ע. ולדעתי אין כאן תימה דהא עיר שאין בה שנים א' לדבר וא' לשמוע כלומר שאין בה שני חכמים גדולים א' ללמד ולהורות בכל התורה כולה, וא' יודע לשמוע לשאול ולהשיב, אין מושיבין בה סנהדרין אעפ"י שיש בה אלפים מישראל, כמבואר בסנהדרין זיי"ן וברמב"ם פ"א מסנהדרין ה"ה. א"כ ע"כ ע"ז אמרו אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד: