הכתב והקבלה · דברים · פרק 21 · פסוק 4

נחל איתן. קשה שלא נעבד (רש"י), לדבריו נחל האמור כאן אינו של מים אלא עמק. ולהרמב"ם (פ"ט מרוצח) נחל איתן הוא נחל ששוטף בחזקה. ובתשו' מהרי"ק שרש קנ"ח (מובא בצד"ל) כתב דמשמעות התלמוד כפרש"י, דתנן התם איתן כמשמעו קשה, ותני עלה מנין לאיתן שהיא קשה שנ' איתן מושבך, והאיתנים מוסדי הארץ, דפשטיה דקרא משמע סלע קשה והרים קשים, ולהרמב"ם הו"ל להביא מקרא מלא נופל על חוזק המים, דהיינו הובשת נהרות איתן (תהלים ע"ה) דדמי ממש לנחל איתן להרמב"ם, ולמה דחק להביא ראי' מאיתן מושבך, אלא משמע כפרש"י. ובתשו' חכם צבי שאלה ל"ב כ' עליו ובעיני יפלא דמאי ראיי' ישמנהרות איתן אם רצונו חוזק השטופה אי לשון ישן כמשמעות אחרים בגמ', אבל מאיתן מושבך שפיר מוכח שהוא קשה מדכתיב ושים בסלע קנך, וכן משמעו הרים את ריב ה' והאיתני' מוסדי ארץ שהוא כפל ענין במלות שונות וגם מדקרי להו מוסדי שמע מנה דחזקים הם, ע"כ. ולדעתי אין כאן תשובה למהרי"ק, כי הובשת נהרות איתן קאי על בקיעת י"ס והירדן כבתיב"ע שם, וכי יש לנו חוזק שטיפת מים יותר ממימי הים והירדן, ואם היה המכוון בנחל איתן דעריפה נחל מים ששוטף בחזקה כהרמב"ם, יותר היה ראוי לתלמוד' להביא קרא בהובשת נהרות איתן, דמוכח מני' המכוון האמתי נהר ששוטף וגם נהר ישן, ולא להביא מקראות שאין זכר בהם מדבר נוזל כ"א גושים ארציים, אלא משמע כרש"י ולי עוד קשה מקרא (עמוס ה׳:כ״ד) ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן, שפי' המשפט יתרבה כגולות מים הנובעים תמיד, והצדקה כנחל ששוטפים בו המים בחזקה, וכתיב"ע שם לנחל מגבר (ע"ש ר"ש ב"מ), ואלו היה נחל איתן דעריפה ג"כ נחל ששוטף מים בחזקה כהרמב"ם, בודאי לא הוי שביק תלמודא לאייתי הך קרא ויביא מקראות שאין בהם שום משמעותא על נחל מים. והנה בתשו' חכ"צ הנ"ל מביא סיוע להרמב"ם, מהא דפסחים נ"ג רשב"ג אומר סי' להרים מילין סי' לעמקים דקלים סי' לשפלים שקמים סי' לנחלים קנים, נ"מ לנחל איתן. ואמרי' בסדר תעניות קנה עומד במקום מים, וקרא כתיב כאשר ינוד הקנה במים, מבואר שדרך הקנים לגדל במים דוקא. וראיי' זו הביא ג"כ בתוס' רע"ק שם בסוטה. ואני העני ראיי' זו איני מכיר, כי המעיין במקור דברי רשב"ג, שהם בתוספתא דשביעית פ"ו יראה בעליל שאין כוונתו על נחלי מים, כי שם בתוספתא ידבר משלש ארצות לבעור ושלשתן של שלש שלש ההר והעמק והשפלה, וקראו שם השמות הפרטיים שבכלל הרים ושבעמקים ושבשפלי'. ואח"ז בא רשב"ג לתת עליהם ציונים טבעיים כוללים, לההר מילין לשפלה שקמים לעמקים דקלים, ובתוך העמק והשפלה ציין ג"כ את הנחלים, ודבר הלמד מענינו הוא שיכוין אל נחל הנמנה בכלל העמק והשפלה, לא אל נחל מים שבשלש ארצות. ואף שהקנים גדילים במקום מים, מ"מ אין מזה החלטה שאין קנים רק במקום מים ולא במקום אחר, ודומה לערבי נחל, שהרוב מהם גדל במקום מים מיהו גם במקומות יבשות ישנם (עי' סוכה ל"ד וברא"ש ורמב"ם שם), ולדעתי יש ראיי' ברורה לדעת רש"י דנחל איתן דעריפה אינו נחל מים, מדאמרי' (נדה ח') ג' בתולות, בתולת אדם בתולת שקמים בתולת קרקע, בתולת קרקע שלא נעבדה נפקא מנה לנחל איתן. ואמרו שם איזוהו בתולת קרקע כל שמעלה רשישין ואין עפרה תיחוח, נמצא בה חרס בידוע שנעבדה. מבואר מזה דנחל איתן דעריפה קרקע קשה הוא כרש"י, לא נחל מים כרמב"ם. וראיתי להתוי"ט (בסוטה פ"ט מ"ה) שכ' דמחלוקת רש"י ורמב"ם בזה תליה בפלוגת' דר' יאשיא ור' יונתן, דלר' יאשי' דאשר לא יזרע משמע לשעבר, נחל איתן קרקע קשה הוא, ולר' יונתן דלהבא משמע, נחל איתן הוא נהר, ע"ש. הנה מלבד שאין דברי' מוכרחים הם תמוהים שכ' דלר' יאשיא לא אסרה תורה לזרוע להבא, והוא הפך התלמוד, דבהדי' אמר שם רבא דלהבא כ"ע לא פליגי דאסור. והנה דעת רשב"ם (ב"ב נ"ה) בפירושא דנחל איתן כרש"י, וכ"ד הר"ש רפ"ב דפאה, וכ"ד אונקלס ויב"ע שתרגם כאן לחקל בייר, והוא לשון שממה והאדמה לא תשם תרגומו לא תבור: