הכתב והקבלה · דברים · פרק 21 · פסוק 16

אשר יהיה לו. ואצל הבכור נאמר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הפשוט נוטל בראוי כבמוחזק לכן נאמר אשר יהיה לו לשון עתיד, והבכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק לכן נאמר בכל אשר ימצא לו בשעת ירושה לבד. (הגר"א):

על פני בן השנואה הבכור. דקדק הרמב"ן מדקאמר על פני דהא דאמרי' השוה להן הבכור אין דבריו קיימין ועובר בלאו ועשה, היינו דוקא בחיי הבכור, אבל אם מת הבכור בחיי אביו אעפ"י שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו לבניו מן הדין, אם אמר הזקן ירשו בני כך וכך ובנו של בני הבכור יטול כך וכך בנכסי, דבריו קיימין כדרך שהם קיימין במקום שאין שם בכור, וכן אינו עובר בלאו אם לא הכיר הבכור לאחר מותו, כי לא מצאנו על פני רק בחייו, על פני אהרן אביהם, על פני תרח אביו וכן כלם, עכ"ד. והטור בפירושו על התורה העתיקו, ומן התימה שלא העתיק דבריו בפסקיו בחוה"מ, וגם לשאר פוסקים לא מצאתי שהביאו דין חדש זה, וראיית הרמב"ן מלישנא דקרא יש מקום לדחות, כי יש לפרש לשון על פני, כמו המכעיסים אותי על פני (ישעיהו ס״ה:ג׳) שטעמו שלא לרצוני, וכן אם לא על פניך יברכך (איוב א׳:י״א) וכן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שפירשוהו נגד רצוני (צום ווידער וויללען, צום טראָטץ) כי מלת פנים יורה על הרצון, ומלת על יורה התנגדות, והיה טעם המקרא לא יוכל לבטל את הבכורה שלא לרצון הבכור, אבל אם הבכור מתרצה בכך אין כאן משום לא יוכל לבכר, ואשמעי' קרא בזה אע"ג דבאומר לא אירש את אבא לא אמר כלום אפילו קנו מידו (עיי' במ"מ פכ"ג מאישות ה"ה, ובאה"ע סי' צ"ב) מ"מ שאני בכור דמתנה קרי' רחמנא, אם מחל את בכורתו בפירוש הוי' מחילה, וכמשמעות לישנא דתלמודא דידן (ב"ב קכ"ו ב') הכא לא קא מחיל, וכמ"ש בהגהת אשרי בפ' יש נוחליך (ועיין בקצות החשן ובנתיבות המשפט סי' רע"ח מה שמפלפלים במחילת הבכורה בחיי אביו) - וראיתי להגר"א שכתב. על פני בן השנואה, אפילו יצא הפרצוף של הבכור לא יוכל לבכר שנאמר על פני, ע"כ. מקור דבריו הוא מספרי, ע"ש. והנה בבכורות (מ"ו ב') אמרי' יכיר זו הכרת פנים, ואיזהו הכרת פנים פרצוף פנים. ונ"ל דשביק הגר"א ילפותא דתלמודא ונסיב לה לדרשה דספרי, מדמצינו בשני מקומות בתלמוד, בעשרה יוחסין ד' ע"ח וביש נוחלין ד' קכ"ז דדחוק לרבנן דר"י יכיר למה לי, ולא אמר דאצטרך להכרת פנים, וכן דחק שם ביש נוחלין לר"מ דאמר אדם מקנה וכו' אתי יכיר לנכסים שנפלו כשהוא גוסס, אלמא דלא ניחא לתלמודא לפרש יכיר אהכרת פנים, שהבכור ניכר בו בעולה, כ"א משמעותו על הכח שיש בהכרת האב, כמ"ש התוס' שם, לכן ניחא לי' להגר"א דרשה דספרי, הנה גם לדברי הגר"א אין ראיית הרמב"ן מוכרחת. ואיש נבון דבר הרב החכם מ' מתתי' סטראשון הראה לי מדרש רבותינו (ברבה במדבר סרש"ה ב') דאיתא התם ויכהן אלעזר ואיתמר וגו' רבי יצחק אמר בחייו רבי חייא בר אבא אמר במותו, ע"ש. ובזה ראיית הרמב"ן מעיקרא ליתא: