הכתב והקבלה · שמות · פרק 9 · פסוק 16

העמדתיך. ר"ל הסכמתי להעמידך עוד לבלי להענישך העונש החמור, בעבור הראותך את כחי, וענין כח ה' מבואר שהוא מדותיו ית', ככתוב (שלח י"ד) יגדל נא כח ה' ארך אפים ורב חסד ואמת וכ"כ רש"י ר"פ ואתחנן, את גדלך זו מדת טובך וכה"א יגדל נא כח ה'. וכ"כ רע"ס הראותך את כחי, כדי שתחזור בתשובה כי לא אחפוץ במות המת, ולמען ספר שמי ורבים תשיב מעון:

ולמען ספר שמי. ת"א בדיל דיהון משתעין גבורת שמי. ומלת ספר היא פעל סתמי (דאס מאן ערצאהלע) ולדעתי מלת ספר מן מי יספר שחקים (איוב ל״ח:ל״ז) שפירשוהו מלשון ספיר שהוא שם לאבן יקרה הבהיר מאד, וטעם יספר שחקים יעשה אותם בהיר כספיר טהור מעננים. וכבר כנו המקראות את השמים למקום השגחה העליונה ית', השקיפה ממעון קדשך מן השמים, ה' משמים השקיף על בני אדם, כאילו השמים הם חלונות ההשגחה, ועל מניעת השגחתו אמר קרא בדרך מליצה עבים סתר לו ולא יראה, כאילו עננים מכסים את השמים ומונעים ההשגחה, וזהו כשהוא ית' עומד מרחוק ויעלים לעתות בצרה ויניא את פועלי און לדכאות עניי העם על לא חמס. אמנם ע"י המשפט אשר יעשה ברשעים להענישם ולהושיע דלי העם הנדכאים, בזה יתגלה לעין כל כי יש משגיח עליון על מעשי בני אדם, וכאילו נטהרו השמים מכל עננים המונעים את ההשגחה. ושם אלהים תוכן ענינו המשגיח, כמבואר ריש בראשית (דער אללשויענדער, אללגעגענוואֶרטיגער) ולפי"ז למען ספר דומה למען הראותך דרישא דקרא (מיינען נאמען צו ערהעללען):