הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 13 · פסוק 3

ושער בנגע. מיעוט שער שנים (רש"י מרבותינו) הרא"ם תמה ואמר מנ"ל לרז"ל ששם שער מורה על רבוי שערות עד שאמרו מיעוט שער שנים ולמה לא יהיה שם המין יורה על רבים ועל יחיד כמשפט כל שמות המין כמו ויהי לי שור וחמור מורה על רבים, ונפל שמה שור או חמור, מורה על יחיד וכו', עכ"ל. ואמר רוו"ה שזה איננה קושיא כלל למדקדק לשון עברי כי הפרש גדול יש בין שמות המיניים ובין שמות הקבוץ, כי שמות המינים הונחו על הדברים מצד צורתם, והצורה אחת במין כולו ובכל איש מאישיו, ולכן יתכן להפיל השם על הכלל ועל כל פרט מפרטיו, לא כן שמות הקיבוץ שעיקר הנחתם על דבר אחד המקובץ מאישים רבים, לכן הם יורו על רבוי של אחדים מצד הרבוי לא מצד היותם אחדים רבים, ומזה המין הוא שם דבר שער שהונח על רבוי של שערות (דאס האאר) לא על חוט שערה אחת כי היחיד שלו הוא שערה כמו קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ'), ע"ש:

ושער בנגע הפך לבן. בשם הגר"א אמרו (בלקוטים שבסוף ספר שנות אלי') להוכיח דקרא מיירי דמתחלה היה השער שחור בנגע ואחר כך הפכו הנגע להיות לבן, דאין לומר דמלת הפך קאי אשער, שהשיער הפך את עצמו, דאם כן היה לו לומר הפכו לשון רבים, דמיעוט שער שנים. ולא אאמין כי מפי רבנו הגדול יצאו דברים אלו, דמה יענה על ושערה לא הפך לבן דבמקרא שאח"ז, דע"כ לשון הפך על השיער, דאי על הבהרת היה לו לומר הפכה לשון נקבה. וכן בפסוק כ"ה והנה נהפך שער לבן, דודאי קאי על השער, מכל מקום לא אמר נהפכו לשון רבים. ובפסוק ל"ז ושער שחור צמח בו, אף דשני שערות שחורות בעינן כדאיתא בת"כ מובא בתי"ט פ"י מנגעים מ"ג, מכל מקום אמר צמח בלשון יחיד: