הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 9

סנפיר וקשקשת. לרבותינו (חולין ס"ה ב') כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ואם מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת אין צריך לבדוק אחר סנפיר, ולא היה צורך לקרא למכתב רק סימנא דקשקשת, והא דכתב רחמנא סנפיר יגדיל תורה ויאדיר, ע"כ. ויתכן דהך כללא דכיילי רבותינו כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אינו כלל מוחלט לומר שאין בנמצא כלל מין דג בקשקשת בלא סנפיר, דהא ידענו הפוכו, שבים הספרדי נמצא דג הנקרא סטינקס מרינוס שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר, אבל מאמרם כל שיש וכו' הוא מאמר שאינו מוחלט כמאמרם (ר"פ בכל מערבין) אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהם חוץ, ומאמר כל שיש וכו' כלומר רוב שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ומצאתי כדברי בכרתי סי' פ"ג סק"ג שכתב בכל הדברים בפרט בטבע הברואים יש דברים יוצאים מן הטבע כמו שהעידו חכמי הטבע בטבעי בע"ח, ורבותינו דברו על הרוב, הרוב שיש לו קשקשים יש לו סנפיר, ומין הנמצא בקשקשת ואין לו סנפיר אינו סותר לדברי רבותינו, וכ"כ הרב בעל תשוב' כנסת יחזקאל (בחידושיו לנדה דנ"א הנדפס בחידושי רשב"א נדה) דמה שאמרו כל שיש לו קשקשת פירושו רוב, ונפקא מנה לדינא דחתיכת דג דאזלינן בתר רובא, והדג שבים הספרדי שאין לו סנפיר ודאי טמא הוא דבעינן תרווייהו סנפיר וקשקשת (כמ"ש התוס' נדה נ"א ב' ד"ה ולכתוב) דדומי' לסימני בהמה בעינן מעלה גרה ומפריס פרסה, ע"ש דבריו, ויתכן עוד לדעתי, דמה שאמרו רבותינו בזה יגדיל תורה ויאדיר טעמם בזה, אחרי שמגדר התורה לדבר תמיד בדרך קצרה דהיינו על כלליות הדברים לא על פרטיהם, ועל דבר ההווה ורגיל תמיד לא על מילתא דלא שכיחא, ולפי גדרה זה לא היתה צריכה לתת סימן לטהרת דגים רק קשקשת לחוד, כיון דרובא דרובא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ג"כ, ואף דלמיעוטא דמיעוטא מהם יש קשקשת ואין לו סנפיר, מ"מ כיון שמגדר התורה לדבר בכ"מ בדרך קצרה על הכלליות והמצוי, לא היה לה לחוש על מיעוטא דמיעוטא ושאינו רגיל, ולא היה מגדרה להזכיר גם סימנא דסנפיר, אמנם כאן יצאה התורה חוץ מגדרה זה ולא רצתה בזה לבחור בדרך קצרה אבל בחרה להאריך ולהגדיל בהוספת תיבת סנפיר, להיותו סימן לנו על המין אף דלא שכיחא כלל וללמדנו איסורו בהיותו חסר סימן זה, (וראיתי להרב פרי מגדים (יו"ד סי' פ"ג בס"ז סק"ב) שכתב הא דאמרינן כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר הוא שאין אחד שימצא בקשקשת בלא סנפיר, לא שעל הרוב אמרו, דאזלינן בתר רובא דאינו, ומנא אמינא מהא דפריך ולכתב רחמנא קשקשת, ואי הוה נמצא מיעוטא דמיעוטא בקשקשת בלא סנפיר, לא הוה מקשה, ע"כ. ולדעתי אין זו הכרעה דכיון שאין מדרכי התורה בכל מקום לדבר אמיעוטא דמיעוטא, לא הוה נייחא בדעתיה דמקשן למימר שהוסיפה התורה סימנא דסנפיר אמילתא דלא שכיחא - והפרי חדש כתב שם הא דלא נמצא סנפיר בהך דג ים הספרדי סטינקס מרינוס אף שיש לו קשקשת, הוא דאמרי' הסנפיר נפל ממנו טרם עלותו מן הים, ע"ש. וזה דבר רחוק מאד, כי מטבע הסנפירים להיותם משוקעים בחוזק תוך פנימית בשר הדג ומדובקים היטב זה בזה ולא שייך בהו למימר שנפלו, וגם אם יהיה במציאות האפשרי יהיו מקומות נפילתם נראה ונכר לעינים: