הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 11

ואת נבלתם תשקצו. לרבות יבחושין שסננן (רש"י מת"כ) דכיון דכתיב מבשרם לא תאכלו, למה לי ואת נבלתם תשקצו, דהא אין טומאה נוהגת באלה, לכן דרשוהו ליבחושין שסננן, כלומר אף שבבורות שיחין ומערות שוחה ושותה ואינו נמנע, לפי שהם עצורים ואינם דומים לימים ונחלים שנמשכין ונגררין, היינו דוקא כשלא סיננן שלא פירשו ממקום רביתייהו, אבל כשסיננן שפירשו ממקום רביתייהו אסרו הכתוב (ערא"ם) ולפי"ז אין נבלתם דקרא דילן דומה לנבלתם דלעיל ח' ודלקמן ל"ט, דאינהו בשכבר מתו, ודהכא כשהם בחיים שהתחיל בהם הפסד כח המעמידם בחיים (פערוועזענד) ששרצי המים כשהוסרו מן המים נפסק מהם כח חיותם ומעותדים להפסד, כי שרש נבל ישמש גם על כמישת ליחות הדבר כמו והעלה נבל, ועל תשות כח האדם נבל תבל גם אתה. (והרב בתבואת שור סי' ל"ג ס"ג היטיב לדבר בהבדל נבלה דבטומאה, לנבלה דאיסורי מאכל, אף דלענין טומאה אינו קרויה נבלה רק כשמתה, מכל מקום באיסורי מאכל ישנן דהויין נבלה מחיים לרמב"ם). והנה איסור יבחושין שסננן יליף ליה בתלמודא (חולין כ"ז א') מקרא אחרינא ע"ש. דבקרא דילן אינו רק למה דילפינן מדיוקא דקרא דבבורות שיחין ומערות מותרין, ולזה תרגם יב"ע ואת נבלתם תשקצו, ומן הנייתהון תתרחקון, כענין שקץ תשקצנו הנאמר בע"ז. אמנם אין כוונת יב"ע לאסור שרצי המים בהנאה, דלית מאן דפליג בזה ולכ"ע מותרים בהנאה רק כוונתו לאסור הסחורה בהם שאינם מותרים בהנאה רק בשנזדמנו לו, אבל לכוין העסק להסתחר בהם אסרן הכתוב, וכן בתלמוד ירושלמי קרי לאיסור סחורה איסור הנאה, דבמתני' (פ"ז דשביעית) תנן אין עושין סחורה בשקצים ורמשים, וקאמר עלה בירושלמי, כתיב טמאים הם מה ת"ל וטמאים יהיו לכם, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה כל שאיסורו ד"ת אסור לעשות בו סחורה (ע"ש ר"ש). (עי' פר"ח יו"ד ופרי תאר סי' קי"ז ביו"ד, ובמשנה למלך (פ"ח ממאכלות אסורות) דלרוב הפוסקים איסור סחורה באיסורי מאכל הוי דאורייתא ועי' בתשובת ר"ע איגר סי' ע"ד. והעמיק לדבר בזה הרב בחתם סופר סי' ק"ד ק"ה ק"ו ק"ח):