הכתב והקבלה · דברים · פרק 18 · פסוק 6

וכי יבא הלוי. הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה"א, והכהן הוא המשרת לא הלוי (רב"א). ועי' בדברי הגר"א:

מאחד שעריך. בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד (ספרי' סוכה נ"ה ב') דרשי ליה כמו באחד שעריך כשכל ישראל נכנסין בשער אחד כלומר בעיר אחת (רש"י שם) והמכוון הכהנים הבאים לרגל מקריבין במשמר ועובדים בקרבנות הבאות מחמת הרגל כגון מוספי הרגל אע"פ שאין המשמר שלהם. - ואין כוונת רבותינו לפרש מאחד שעריך בשער אחד, דא"כ אתה מחליף מ"ם בבי"ת, גם שעריך הוא ביו"ד המורה על הרבים. כי אמנם לרבותינו נ"ל ביישוב לשון המקרא הוא זה, כי מלת אחד יש לפרשו בשני פנים, הא' לשון יחד, התחברות והתאחדות הנפרדים, זאב וטלה ירעו כאחד, כל הקהל כאחד, כאיש אחד (בייא איינאנדער, צוזאממען, פעראיינט) ושם שער, יורה על תושבי העיר, כמו כי יודע כל שער עמי, וטעם אחד שעריך, כשתושבי כל עיירות המדינה מתאחדים ונאספים יחד (פער: אייניגונג דער שטאֶדטעבעוואָהנער). והב' יורה מלת אחד על דבר המיוחד מן הכלל, שיש בו ענין עצמותי אשר ייחדהו ויבדילהו מכל זולתו, כמעט שכב אחד העם, המיוחד שבעם והוא המלך, על אחד ההרים, על הר המוריה המובחר שבהרים. לפי"ז טעם אחד שעריך, המובחר שבעיירות והוא ירושלים ראש המדינה (הויפט דער שטאֶדטע) ולרבותינו טעם המקרא כפול בשתי הוראות אלה, שיבא הלוי מחברת כל ישראל עת התאספם יחד בעיר המובחרת שבכל עיירות (פָאן דען פעראיינטען אין דער הויפשטאדט) ביאור מלת אחד בשש נקודות והבדלו ממלת אחד בשני פתחי"ן מבואר היטב בהבנת המקרא להחכם רוו"ה בקרא לא חמור אחד: