הכתב והקבלה · דברים · פרק 18 · פסוק 8

לבד ממכריו על האבות. לשון הספרי והתלמוד מה מכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך, והוסיף רש"י מה שמכרו האבות בימי דוד, ושמואל, ולשון יונתן בן עוזיאל בתרגומו מיושב יותר שכתב דאוריתו להון אלעזר ואיתמר אבהתכון, דלרש"י מה היה מימות משה עד דוד ושמואל ? אמנם לשון ממכריו קשה ליישבו על חלוק המשמרות, ויראה שהוא מענין ושדה מגרש עריהם לא ימכר (בהר כ"א), שאין ענינו מכירה רק לשון השתנות, (כבערכין ל"ו) מאי לא ימכר אי לימא לא ימכר כלל והא מדכתיב גאולת עולם תהיה ללויים מכלל דמזבני, אלא מאי לא ימכר לא ישנה, יעו"ש. ככה מלת ממכריו כאן הוא לשון השתנות, שמשתנות המשמרות על בתי אבות הכהנים והלויים, כמבואר (בדברי הימים א כ״ד:ו׳), ומלת חלק דרישא דקרא משרת גם לסיפא, כאלו אמר. לבד חלק ממכריו על האבות. ירצה לבד חלקי הקרבנות המשתנים ממשמר למשמר, החוזרים תמיד חלילה על בתי האבות, והם התמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות שלא מחמת הרגל, ויהי' לפי"ז תרגומו (אויסער דער טהיילנאמע בייא זיינער אומוועכסלונג נאך דען פאֶטערן), (עמ"ש בבהר מגרש עריהם לא ימכר). ויתכן עוד כי מלת ממכריו הוא מלשון מאת מכרו (ש"ב י"ב), יהי מכירך ברוך, אכיר את גלות יהודה (ירמיהו כ״ד:ה׳), הבכור בן השנואה יכיר, שמכוונם, שימת לב על הדבר לתת לו הצורך או המחוייב אליו (אנערקעננען), וכן הכהן כ"ז עמדו חוץ ממשמרתו הרי הוא מרוחק מעבודת המקדש וכנכרי יחשב לענין מתנת קדשי מזבח, ובהגיע זמן משמרתו יכירוהו אנשי בית אב, יחברוהו עמהם לעבודה ולתת לו חלקו במתנות כהונה, וזה נקרא כאן ממכריו, ואין טענה מחלוף שרשם לזה ממכר וזה נכר, כי המה משותפים בעיקר הוראתם, וגם בצדדי הוראתם, כי נכר אותו אלהים בידי (שמואל א כ״ג:ז׳) הוא לשון סגירה ומסירה, וכן כי צורם מכרם: