הכתב והקבלה · שמות · פרק 6 · פסוק 3

באל שדי. המכוון בשם שדי הוא, המספיק ומכלכל כל (דער אללגניגענדע), כי במדת שדי הוא ית' נותן מזון לכל בריותיו ומשלח להם ברכותיו וכל הטובות הממלאים צורך הבריות, עד שיבלו שפתותיהם מלומר די, והוא מענין שדים נכונו המספיקים מזון הולד (כמ"ש בפ בלק), והמכוון בשם הוי' ב"ה שהעיקר בו הקריאה אדני, הוא אדון הכל (אללהערר) כמ"ש בבראשית ולהיותו אדון כל העולמות והנבראים לא יבצר ממנו מאומה לעשות ברצונו הפשוט כל אשר יחפוץ, יוכל לשנות תולדות וטבעי הנבראים עד שיתבטלו ממנהגם הטבעי ולהטות מערכות התולדות והיצורים כרצונו, כאדון אמתי על מעשי ידיו, ורצונו הפשוט בראם והביאם לכלל הויתם, ורצונו הפשוט יוכל לבטלם ולהביאם אל העדרם. והנה הוא ית' נתן לאבות עושר וכבוד וכל טובות זמניות, ברעב פדה אותם ממות, ובמלחמה מידי חרב, והוא ממדת שדי, לכן אמר וארא אליהם באל שדי, אמנם לא נהג עם האבות בעשיית הנסים והנפלאות, אשר ע"י ישתנו התולדות הטבעיות הנהוגים בעולם (וכמ"ש רמב"ן שלאבות הכריח הוא ית' חקי התולדות והטה מערכות היצורים לטובתם באופן שלא נתבטל ע"י נוהג העולם) שהוא להיותו אדון כל, לכן אמר ובשמי ה' לא נודעתי להם. ולזה כשהודיע לישראל לגאלם, כאמור פ"ו וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, שהם הנסים והנפלאות האותות והמופתים שנשתנה בהם טבעי הבריאה וחוקי הטבע, לכן הקדים שם. לכן אמור לבני ישראל אני ה', ר"ל אני אדון הכל אשר בידי לשנות טבעי הבריאה. ויותר נראה לי שאין לפרש כפשוטו שלא נודע לאבות שם הוי' ב"ה, כי הכתובים מעידים על הפוכו, ככתוב באברהם וירא אליו ה' באלוני ממרא, ובברית בין הבתרים, ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. וביצחק, וירא ה' אליו גור בארץ הזאת. וכן ביעקב, ויאמר אליו אני ה' אלהי אברהם אביך. הנה מבואר כי שם הוי' ב"ה נודע לאבות, א"כ מה אמר כאן ושמי ה' לא נודעתי להם. לכן אמר רי"ע בעקדה, הנכון בזה כי מלת להם אינו מוסב על האבות רק על ישראל (המוזכרים בכנוייהם בפסוקים הסמוכים למעלה כשאמר ביד חזקה ישלחם יגרשם), והכוונה שכבר נראה אל האבות והתידע אליהם לא הודעת שמו המורה על מציאותו לבד, אבל שכבר השיגו מענין תואריו עד שידעו כי הוא אל שדי, שהוא העיקרי משמות התוארים, ומדרך התוארים שיודיעו דבר נוסף על מה שיודיע שם העצם, מצד מה שירשם בו עצם הנקרא להורות מציאותו לבד, כי מי שיודע שראובן חכם רופא או נגר כבר הוסיף בו הכרה וידיעה ממי שידע שהוא ראובן, ולזה אמר, אל האבות נראיתי עד שהשיגו וידעו בעניני תוארי, אמנם לבניהם אפי' שמי המורה על מציאותי לא הודעתי להם, בשלא נמצאתי להם ולא הורגלתי עמהם בשום ענין מצויין, ולפי"ז שמי ה' לא נודעתי להם, וידעתם כי אני ה' הנזכרים כאן, הם כשאר הדומים להם שנאמר וידעו מצרים כי אני ה', למען תדע כי אני ה', וזולתם רבים שיאמרו על אמתת המציאות ופרסומו, לא על עומק היסודות הנכללות בשם הנכבד והנורא. וכפי' הרלב"ג ושמי ה' לא נודעתי להם מוסב על ישראל. הנה פי' הר"יא ברישא דקרא נכון, שבידיעת שם התאר לא נמנע גם ידיעת שם העצם כפשוטו, אמנם סיפא דקרא, מלבד דקשה להסב מלת להם על ישראל ולא על האבות שהמדבר מהם במקרא, גם פי' מוכחש מעדות הנביא (יחזקאל כ׳:ה׳) ואודע להם בארץ מצרים שכבר נודע לישראל שם הוי' ב"ה ע"י אהרן קודם בוא משה למצרים, באמרו אליהם איש שקוצי עיניו וגו' כי אני ה'. לכן נ"ל שאין מלת להם יחה"ג שאליו, כ"א יחה"ג שממנו, כמו וארבע כנפים לאחת להם (יחזקאל א׳:ו׳) שפי' לאחת מהם. והלמ"ד ישמש על הגבול שממנו הסבה כמו ותהר לו כלומר ממנו, שהוא היה סבת הריונה. וכן לה' הישועה פי' מסבת ה' באה לו לאדם ישועה, ואין השתדלותיו מועילות מאומה, וכן לך ה' הגדולה לך ה' הממלכה, מסבת ה' תגיע הגדולה והמלכות לאדם לא מצד השתדלותיו עליהם. וכן לא נודעתי להם, לא נודעתי מהם מסבתם, לא היו האבות סבה להתודעות שמי בעולם, וטעם ושמי ה' לא נודעתי להם, ע"י האבות לא נודע שמי ה', ולא נתפרסם לכל, הם לבדם ידעו והכירו אותי, אבל כל באי עולם היו משוקעים בטומאת האלילים, וכמאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה', וכל השתדליות אברהם לפרסם ברבים ולקרוא בשם ה' לא הועיל להם, וכמ"ש בפדר"א פכ"ד כי כל הנפש אשר עשו בחרן לא נמשך לזרעם אחריהם. ובזה הודיע הוא ית' סבה גדולה לגאולת ישראל ממצרים כי עי"ז יהיה מציאת ה' נודע ומפורסם בעולם, כי כל האותות והמופתים שנעשו במצרים לא היו נצרכים לגאולת ישראל, רק להביא את מכחישי אל, אל ההכרה וידיעה במציאותו ית' שהוא אדון הכל שליט בעולמו, כאשר הוזכר כמה פעמים בפרשיות י"מ, וידעו מצרים כי אני ה', בעבור הראותך את כחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ, ומרע"ה לא נמנע מלעורר את פרעה על הענין הגדול הזה, באמרו אליו בעבור תדע כי אני ה', למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, ובאמת רק ע"י האותות והמופתים האלה נודע שמו ית' בכל העולם, עז"א וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים, שפי' אחרי אשר שם הוא ית' את עין השגחתו על ישראל כל אחד ואחד מבאי עולם בא לכלל דעת שיש אלהים שופט ומשגיח בעולם (וידע הוא פעל סתמי כמ"ש שם), והענין הגדול הזה לא נעשה ע"י האבות, אם הם בעצמם ידעו את רבון העולמים, מ"מ באמצעותם לא הגיעו הנשארים אל תכלית הידיעה הזאת, וזהו לא נודעתי להם. ורש"י פי' לא נכרתי אליהם במדה אמתית שלי שעלי' נקרא שמי ה', הבטחתים ולא קיימתי, כבר הקשו עליו כי חלופו מבואר בספורים כי כל מה שהבטיח לאברהם ליצחק וליעקב מהזרע ובטחון האויבים הכל נתקיים, וירושת הארץ שלא נתקיים עד הנה, הוא לפי שעדיין לא הגיע הזמן שהוגבל בו ודור רביעי ישוב הנה. ור"י אברבנאל פי' נראיתי אל האבות בשם אל שדי, וגם נראיתי להם בשם השם הוי' אבל לא נודעתי להם ר"ל לא הייתי נודע וניכר אליהם, לפי שלא נבאו פא"פ כ"א ע"י אמצעיים. הנה חבר את הנפרדים, כי ושמי ה', נפרד מן שדי באתנח המפסיקו ממה שאחריו, גם לדבריו חסר מלת אבל במקרא:

ושמי ה' לא נודעתי. להמפרשים חסר בי"ת והראוי ובשמי ה' וגו', או תוספת מלת בו, ושיעורו ושמי ה' לא נודעתי להם בו, אמנם לדעת קדמוני המדקדקים אין צורך לתוספות אלה כי כבר אמר ר"י חיוג ורמ"מ הכהן ור"י אבן-גנא"ח וראב"ע שאין הנפעל תולדת הקל, אבל הוא בנין נבדל לעצמו, ויש מקומות שהוא מורה על המפעל מצד הפועל, כמו כי ימוך אחיך ונמכר לך, ובמוכר עצמו מפני דחקו הכתוב מדבר (ע' ראב"ע שם), וכן או השיגה ידו ונגאל שהוא יגאל א"ע, ונמצא ג"כ לשון נפעל בפעלים יוצאים לזולתם, כמו אשר נשברתי לבם הזונה (יחזקאל ו׳:ט׳) ותרגומו די תברית כמו שברתי (רד"ק), וכ"כ אבן-גנא"ח פעמים יבואו בנפעל גזרות שידמה מענינם שהם גזרות יוצאות כמו החלצו מאתכם, הנני נשפט אותך, ואחרים זולת אלה, ע"כ. הנה תהיה מלת נודעתי גם כן מאלה, ופירושו הודעתי אף שהוא נפעל. ואמר הרלב"ג כי לא אמר ושמי ה' לא נודע להם, להעיר על ששמו הוא עצמו ועצמו הוא שמו, כי בנמצא המורכב יקרה שיהיה הגדר בלתי הנגדר באופן מה, לפי שהנגדר הוא אחד ובגדר ימצא הרבוי מה, ואולם ה' ית' הוא אחד פשוט מכל הפנים, ולזה יהיה עצמו ושמו דבר אחד מכל הפנים: