הכתב והקבלה · שמות · פרק 6 · פסוק 6

מתחת סבלות מצרים. ת"א ויב"ע מגו דחוק פולחן מצראי וכן תרגמו לקמן פ"ז, אמנם למען ענותו בסבלותם (לעיל א' י"א) תרגמוהו בפולחנהון, הנה מדהוסיפו כן מלת דחוק יראה שפירשו מלת מתחת ענין דוחק, מענין ונחתה קשת נחושה זרועותי שהוא דחיקת הקשת ודריכתו למטה (זענקען, ניעדערדריקקען) וכענין תחת גערה במבין (משלי י״ז:י׳) שפירושו הגערה דוחקת ושוקעת בלבו של מבין, לעשות בו רושם יותר ממאה הכאות לכסיל, כן מתחת סבלות פירושו מדוחק משאת העבדות (פאָן דער דריקקענדען לאסט):

בזרוע נטויה. זרוע הושאל על הכח והאמוץ, כמו (תהלים פ"ג) היו זרוע לבני לוט (ושם פ"ט) לך זרוע עם גבורה. נטויה, ענין פשיטה ומתיחה, כמו צל נטויה, שהוא מתוח ואריך, וטעם זרוע נטויה, כח המתפשט לבלי גבול (אויסגעדעהנטע, אונבעשראֶנקטע קראפט), ונקרא כן הכח העליון המשנה מנהג הטבעי, כי בהנהגה הטבעית נתן הוא ית' חק קבוע ושיעור מצומצם עד היכן יתפשט ולא יעבור גבולו לעולם, וכאילו כחו ית' מצומצם בגבול זה, אמנם כשברצונו ית' לשנות ההנהגה הטבעית שיעבור כחו את החוק הקבוע עליו, הנה הכח הלזה נקרא זרוע נטויה. והמפרשים לשון זה ענין הושטת יד לאיים ולענוש ולהראות כחו בעשיית גדולות (אויסגעשטרעקקטען ארם), מגשימים את המרוחק ממנו לבלי תכלית: