הכתב והקבלה · שמות · פרק 26 · פסוק 31

פרכת. לשון מחיצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד דבר המבדיל בין המלך ובין העם (רש"י), מפני כבוד המלך שלא יתערב רשות המלך עם רשות העם (פאָרהאנג), ונעשה במשכן ובמקדש מפני כבוד השכינה שלא יתערב רשות הדביר ששם משכן השכינה, עם רשות ההיכל, וכמ"ש והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושם פרכת לא נמצא כ"א בעבודת המשכן והמקדש, ומסתעף לרש"פ משם פרך, שהונח על עשיית הפסק והשבתה לדבר אחד כדי להתחיל דבר שני (וכמ"ש לעיל ויעבידו את בנ"י בפרך), ומזה הענין של פרך המורה על הפסקת דבר בשביל דבר אחר נבנה שם פרכת ע"מ קטרת, להוראת הוילון המפסיק רשות אחר כדי שיתחיל רשות אחר (שיידעוואנד), שבזולת הוילון. הי' אותו הרשות מושך והולך, וע"י הוילון נשבר ונפרך והתחיל רשות אחר, ובבחינה זו יפול שם פרכת לאו דוקא על מין וילון בלבד כ"א גם על כל מחיצה וכותל של בנין, כל שנעשה כדי להפסיק בין רשות לרשות, ומה שמתרגמין פרכת מענין וילון התלוי באויר (פאָרהאנג), אינו נכון לפי זה, כי ל"ד וילון התלוי כי גם כותל בנין נקרא פרכת, וראוי לתרגמו (שיידע-צווישענוואנד), כי כך הי' באמת במקדש ראשון שלא הי' שום פרכת, כ"א מחיצה של בנין שעובי' אמה, אע"ג דכתיב ועשית פרכת, כי גם המחיצה ההיא היתה פרכת, אלא שתמוה קצת, מה שהוסכם בתלמוד (ב"ב ג') שלא הי' פרכת במקדש ראשון הרי מבואר בקרא (דה"ב ג' י"ד) ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמל ובוץ וגו', שזה מה שיורה שהי' שם פרכת מין וילון שמתכלת וארגמן אין שייך לעשות בנין, וגם הרמב"ם (בית הבחירה פ"ז ה"ב) כ' דבמקדש ראשון לא הי' שם אלא פרכת אחת בלבד, והיינו כפי מה שנזכר בד"ה; והרב בכ"מ הגי' דלמשכן קרא מקדש, וצריך ביאור, מדוע לא הניח דברי הרמב"ם כפשטן. והראב"ע בפי' כתב, וז"ל ככה מצאנו שעשה שלמה לפתח הדביר, אולי הקיר הי' עץ. ונראה שהתכוון לתרץ שלא יהיו דברי הש"ס שהי' שם כותל, ודברי הכתוב שבד"ה שהי' שם פרכת סותרים אהדדי, לזה אמר שבאמת הי' שם פרכת של תכלת, וגם קיר של עץ. (עיי' במשנה למלך פ"ה מכלי מקדש הי"א):

כרבים. צורות כרובים, כ"ת אונקלס כאן במעשה פרכת, וכן במעשה המשכן בעשר יריעות, תרגם כרובין צורת כרובין, אמנם במעשה דכפרת לא תרגם צורת כרובין, רק כרובין, כי רק בכרובים דכפורת שלא הי' ציור בעלמא כ"א ממש דמות תינוק הי' עושה מזהב, לכן תרגם כרובים ולא צורת כרובין, אבל בכרובין דפרכת ודמשכן שהיו ציורים בעלמא מצויירים, לכן תרגם כרובים צורת כרובים, כ"כ המ"ל פ"ח מכ"מ הט"ו, וזה הי' נעלם מעיני הרא"ם שהסב דעת אונקלס לדבר אחר: