הכתב והקבלה · שמות · פרק 27 · פסוק 1

מזבח. המקום המיוחד לזריקת דם הזבחים ולהקטרת חלבי הזבחים נקרא מזבח (אפפער- שטאֶטטע), ולשון זבח הונח על הקרבנות הנזבחים לשם השם ב"ה כמ"ש ס"פ כי תשא. והמתרגמו (אלטאר) שהוא לשון מקום גבוה אינו לפי כוונת המלה:

רבוע יהי'. כיון שאמר שהמזבח יהי' ארכו ה' אמות ורחבו ה', כבר ידענו שהוא מרובע ולמה חזר ואמר רבוע יהי', אבל בא להורות דשעור ארכו ורחבו אינם מעכבים, ואפי' אמה על אמה כשר, דעיקר ההקפדה שיהי' רבוע ואם אינו מרובע פסול, וכן מה דאמר ושלש אמות קומתו, לא בא להורות רק עיקר חיוב קומת המזבח, דעכ"פ צריך להיות קומתו שלש אמות כשיעור קומת איש, ובאמת הי' המזבח גובה עשר אמות כר"י דהלכתא כותי' (ערש"י ורלב"ג): ונראה לפי"ז שאין לפרש מלת קומתו על גבהו (האֶהע) דגבהו הי' עשר אמות, אבל קומתו כאן על היותו זקוף למעלה בשווי בלא כפיפה, כענין על ראש כל קומה (יחזקאל י״ג:י״ח) וכל קומה לפניך תשתחוה, האדם שהולך בקומה זקופה (אויפרעכטשטעהענד) כי המזבח לא הי' זקיף בקו שוה ממטה עד למעלה, כי אחר שעלה שש אמות גובה עשה בו את הכרכב, והוא היקף בליטה החוגרת את המזבח סביב לנוי, ותחת הכרכב מלמטה עד חציו הקיפו את המזבח כמין היקף של כברה מעשה רשת (ערש"י מנחות ס"ב א' ד"ה חד לנוי) ושם היו ארבע טבעות להביא בהם את הבדים. ובתיב"ע מבואר שהכרכב הי' בולט ויוצא מדופן המזבח לקבל דבר הנופל עליו, שאמר שם ותהי מצרתא על פלגות מדבחא ואין נפל גומא או גומרא דאשא מעילוי מדבחא נפיל עילוי קנקל ולא יתמטי לארעא ונסבין יתי' כהני' מעילוי קנקל ומהדרין יתי' על מדבחא. מבואר מזה כי ע"י בליטת הכרכב ומעשה הרשת שבו והטבעות והבדים נתבטלה זקיפת המזבח שמלמטה ממקום המערכה. ורק ממנו ולמעלה היתה הזקיפה שוה, ועל שלש אמות הזקופות אמר שלש אמות קומתו: