הכתב והקבלה · שמות · פרק 34 · פסוק 28

ויהי שם עם ה'. מדלא אמר הכא כמ"ש בס"פ משפטים ויהי משה בהר ויותר היה ראוי לומר כן מדהפסיק הרבה בין עלייתו והויתו, שעלייתו בהר הוזכר לעיל פ"ד, לכן נ"ל שבא להודיע בזה, ענין חדש, והוא. כי שם נשמה ושם שמן עיקר שרשם לרש"פ שתי אותיות שָם, ועיקר שורש זה הונח על התמצות הרוחני שבדבר (גייסט) כי בכל גשם ישנם (כפי הנודע מבעלי חימיא) שני תמציות ויסודות שבהם תכונתו ועמידתו של דבר, הא' תמצית גשמי והוא מין מלח חמוצי המעמיד ומחבר חלקי הגשם ונותן בהם טעם (זיבסטאנץ) והב' תמצית רוחני והוא מין ליחה שמנה הנותן בגשם חיותו קיומו ותנועתו (שפיריטוס, גייסט) התמצית הרוחני הזה נקרא שָם, ובתוס' נו"ן נפעל האמנתי"ו נבנה ממנו שם נשם נשמה להוראת הכח הרוחני שבגשם להתנועע ולפעול הנקרא חיים או נפש חיה. וכן נבנה משרש שָם בתוס' נו"ן תַאר האַמנתי"ו שם שָמֵן שֶמֶן, להוראת המיץ השמנוני (הממלא חלל המיתרים והגידים הדקים, (נערפענזאפט) הנושא את התמצית הרוחני שבגשם, והוא המיץ המפרנס את המיתרים והגידים הדקים וניתן בהם החיות והבריאות התנועה והקיום, והיא הנשמה הגשמית שהאדם והבע"ח והצמחים משותפים בה, יתר עליהן האדם שיש לו עוד נשמה רוחנית חלק אלוה ממעל. וכן מלת שֵם המורה על שמו של דבר הוא מענין זה כי אין ענינו רק סימן הדבר על ידי התמצית והיסוד הגורם בו תנועה והפעלה לאחרים (ע"ש דברים רחבים בזה) ונ"ל להוסיף על דבריו, כי מה שהונח על התמצית הרוחני מלת שָם, שהוא לשון השתוממות ופליאה, כי בעלי חימיא עם הנתכתם והזקתם את הגשם עד היסוד האחרון לא יעלה בידיהם כ"א הידיעה שהוא דבר מלחי או חומצי או שרפי או שמני, אבל לדעת מה הוא עצם זה המלח והשרף והשמן, בזה משתוממים ומתפלאים, כי לא ידעו מה הוא. ולפי"ז מסתעף מן שם מלת שמים, שאמרו רבותינו שנקראו שמים ע"ש שהבריות משתוממות עליהן, (עמ"ש ריש בראשית בשם שמים) ומזה הענין יהיה מלת שָם שאמר כאן. וטעם ויהי, על קנין הדבר (האבען) כמו ויהי לי שור, וטעם ויהי שם עם ה'. חיותו וקיומו היה עם ה' (ער האטטע לעבענסשטאָף מיט וגו' אדער, ער וואר בעזעעלט, בעגייסטערט). וכמ"ש רבותינו מאין היה אוכל מזיו השכינה היה נזון. ובזה יבא על נכון קדימת השמות לחם ומים לפעל אכל ושתה, כי היה מן הראוי לומר לא אכל לחם ולא שתה מים, לשלול גם שאר דברים הנאכלים, אבל אחר שנכלל במלת שָם אכילה רוחנית שפיר אמר אחריו לא הלחם והמים הגשמי (עמ"ש באחרי מות י"ז י"ג וכסהו בעפר) ומסכים למאמרם, לחם לא אכל אבל מלחמה של תורה אכל ומים לא שתה אבל מימי' של תורה שתה. עיין מכילתא דרשב"י (שה"ש דנ"ז ע"ג) ע"פ ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם, והוא ענין נפלא, ויש לתווך הדברים זע"ז. ויותר יתכן שיודיענו הכתוב בזה ענין העסק שהיה מתעסק משה במשך זמן ארבעים אלה, כי אין ספק שבהתבודדות זאת מופרש מעולם הגשמי ומחברת בני אדם, שנתגלו לו שם השגות רוחניות עליונות בנפלאות יוצר בראשית ב"ה, דברים קדושים אלקיים, סוד מ"ב ענין צבאות עליונים הנוראים, ממראה דמות כבוד ה', עניני מעשה מרכבה, הכחות הרוחניות העליונים והרכבתם הפנימי, ונתגלו לו שם סתרי עמקי פנימיות התורה להבין טעמי מצותי' עד תכליתם, הנה בהיות מחשבתו מדובקת בענינים גבוהים ונשאים כאלה, אין ספק שהשתומם בלבו על הנפלאות האלה, ויותר שהיה מתעצם בנפשו בהשגת מבועין דחכמתא דאורייתא, יותר נתוסף לו השתוממות להתפלא בפנימי פנימיות פליאות חכמת התורה, הנה על השתוממותו הנפלאה הזאת אה"כ.

ויהי שם עם ה'. כלומר שהיה משה משתומם ומתפלא עם ענינים אלקיים, (ער וואר פערוואונדערונגספאָלל מיט גאֶטטליכען דינגען), עי' מה שכתבתי (עקב ט' י') על ויתן ה' אלי. מלת שם לשון השתוממות ופליאה כמ"ש במלת שמים: