הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 22 · פסוק 11

הם יאכלו בלחמו. בא לשון רבים על יחיד, ואונקלס ויב"ע תרגמו היחיד ברבים ויליד ומרביינא בייתי', לדעתם בא לשון היחיד דרך כלל (עמ"ש בכי תצא ובכתה ירח ימים); ויש מקום לבארו בלשון יחיד ממש, כי לפעמים מאמר אחד ישמש לפנים ולאחור אף שהוא מופסק מן הקודם באתנח כמו (ראה ט"ז), ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' לא תעשה מלאכה, דמלות וביום השביעי מוסב גם על ששת ימים והוא משמש לאחור וכאלו אמר קרא ששת תאכל מצות וביום השביעי, ומשמש לפנים להזהיר על המלאכה ביום השביעי (כמש"ש הראב"ע), וכן למעלה (כ"א יו"ד) ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא לרמב"ן ועל כל נפשות מת נמשך לפניו לא יפרע ולא יפרום על כל נפשות מת, ולא יבא עליו, וכן והחזקת בו (בהר כ"ה) שהוא אחר אתנח ומוסב לפניו ולאחריו, יעו"ש ברנ"ו, ככה מלת ויליד ביתו ישמש לאחור, וכאלו אמר קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו יאכל בו, ואחר כך אמר הם יאכלו, וזה מוסב על שניהם על קנין כספו ועל יליד ביתו, ומלת יאכלו הוא פעל מסבב, כלומר שנים האלו קנין הכסף ויליד הבית לא לבד שהם מותרים לאכול בתרומה, כי גם גורמים ומסבבים לאחרים שאכילת התרומה תהיה מותרת להם; וזהו לרבותינו שילמדונו (יבמות ס"ו ס"ז), ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל, ופירש"י שם הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו, ע"ש. ואין כוונתם לשנות הקריאה כ"א לשנות המובן שלא נפרש מלת יאכלו לפעל עצמי (זעלבסטטהאֶטיגקייט), רק לפעולה מסבבת (עמ"ש בבשלח במה תצעק אלי), כי לרבותינו שם, בת ישראל הנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה, כי הילוד מאכיל ולא שאינו ילוד, וכן עבד של כהן לא לבד שהוא מותר לאכול בתרומה מטעם קנין כספו גם הוא מאכיל לאחרים, שאם העבד קנה עבד מאכיל גם את העבד בתרומה; והרמ"ז (בפ"ט מיבמות ע"ה) בחר לו דרך אחרת בזה: