הכתב והקבלה · במדבר · פרק 28 · פסוק 4

את הכבש אחד. ארז"ל (מגלה כ"ח) אם נאמר הכבש למה נאמר אחד, אחד המיוחד שבעדרו, ע"כ. הכוונה על ששינה הכתוב בלשונו לומר הכבש בה"א ואחד בלא ה"א, ובאמת שניהם ראויים בה"א כמ"ש בתצוה, דוגמה לזה נאמר (שמואל א א׳:ב׳) שם אחת חנה ושם השנית פנינה, דמן הראוי לומר שם האחת, כמנהג הלשון בכל המקרא שם האחד אלדד ושם השני מידד (לעיל י"א), שם האחת שפרה ושם השנית פועה, ואמר שם אחת בלא ה"א בראש לחלק ההצטרפות שביניהם, ולהורות שהיא היתה החשובה ומיוחדת בנשיו, כי את חנה אהב; ובזה מתבארים דברי רש"י התמוהים שבמס' מנחות (ד' נ') שאמרו אבל נתחנך המזבח אפי' ראשון בין הערבים, ובההוא קרא לא כתיב את הכבש האחד תעשה בבקר (ע"ש שנפלה הה"א בדפוס בטעות, וע"ש בהעתקת הר"ע ברטנורא), וכוונתו מבוארת שבנפול הה"א נתחלק ההצטרפות שבינותם, וע' במאזנים להראב"ע עיקר ההבדל שבין שתי הלשונות (רוו"ה). ועל יסוד זה ישמשו רבותינו גם בדרך שיחתם מלת אחת לענין הפלגה, אמרו (מנחות י"ח) והיה חביב לו ביותר עד לאחת, ומלת מאד שהוא בעברי מלת הפלגה יתרגמהו הארמי במלת לחדא. ע"ש בתוס':