הכתב והקבלה · שמות · פרק 5 · פסוק 4

למה משה ואהרן. אמרו ברבה מהו למה, אמר להם אתם למה ודבריכם למה, ע"כ. כוונתם לדעתי להיות עיקר הנחת מלת למה שאלה לידיעת התכלית, כמו למה אמרת אחותי היא כלומר לאיזה תכלית, למה ה' תעמוד ברחוק, ובזה הוא נבדל ממלת מדוע כמ"ש באוצה"ש, כי מדוע היא שאלת הסבה, אם הסבה הגורמת אם הפועלת או התכליתית, כי המ"ם עיקר שמושו לסבה, אבל מלת למה עיקר שמושו רק שאלה לדעת התכלית, כי הלמ"ד עיקרו לתכלית, והנה במאמר פרעה כאן א"א לפרשו עד"ז, כי מי זה לא ידע תכלית יציאת עובדי פרך שהיא לחירות, לכן הודיענו רבותינו כי ביאור מלת למה כאן הוא, כפי המורגל בארמי, ענין תהו ובהו הבל וריק, כי תהו המה תרגומו למה אינון, וילכו אחרי ההבל ויהבלו תרגומו והוי ללמה, והארץ היתה תהו ובהו אמרו (ב"ר פ"ב) היתה ללמה ולא כלום (ע' ערך למה ובתרגום שלפנינו הוא באל"ף); ועד"ז יבואר כל למה שבמקרא אם אין בה שאלה לידיעת התכלית, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הנה היתה שם ידיעת הסבה והתכלית, ואמר לשון למה כלומר חרונך ונפילת פניך הוא לריק וללא תועלת, כי אם תיטיב שאת, וכן למה נחבאת לברוח ולמה לא הגדתי לי, למה לי חיים, למה זה אנכי (פערגעבענס, אונניטץ):

ממעשיו. ממעשי צרכי הבית, כי בשמעם דבריכם להעשות בני חורין בלתי שעבוד מלכות, ישתנה עליהם סדר העולם מתעצלים בחריצות מעשיהם לצרכי פרנסת ביתם, אוהבים את הבטלה, ויבלו ימיהם בשיחותי בטילות כדרכי המוניים בכמו אלה, וגם על הנצרך לחייתם לא ישגיחו:

לכו לסבלותיכם. מתקשים המפרשים, הלא משה ואהרן לא היו מעושי מלאכת עבודה. ונ"ל שאין סבלותיכם כאן נשיאת משא חומרית (לאסטטראגען) עבודה הכבדה ככל לשונות סבלות מצרים שבפרשיות אלו שהם עבודות קשות המכבידות על שכם העם, כ"א נשיאת משא רוחנית, כענין ויט שכמו לסבול, עול תורה. ומכאובינו סבלם (ישעיהו נ״ג:ד׳) שמקבל מכאוביו ויסוריו ולא יתרעם עליהם, ואנחנו עונותיהם סבלנו מענין זה, וכן נקרא בפי החכמים סבלן, איש השומע נאצות וגדופי בני אדם עליו והוא מאריך רוחו ולא יתקצף על זה, שומע חרפתו ואינו משיב, נעלב מאחרים ואינו עולבם, ונקרא סבלן לפי שהוא נושא משאת החרפה והבזיון על נפשו פנימה וישים מחסום למו פיו לבלי דבר ממנו מאומה. מענין סבל רוחני זה ידבר קרא דילן לכו לסבלותיכם, כי פרעה חשב שהשתדלות משה ואהרן בזה אינו רק מצד שאינם יכולים לראות בצרות אחיהם לכן ישתתפו עמהם בצרתם, והמציאו להם תחבולת מרמה לאמר לעשות להם חג במדבר, ובזה יפרוק עול השעבוד מעליהם. לסבה זו אמר אליהם אחרי שאתם בעצמיכם הנכם חפשי מכל עבודה מה לכם להיות מתעבר על ריב לא לכם ולחפש עלילות מרמה ולדבר על לב העם למרוד במלכם, ויותר ראוי לכם להיותכם סובלים צער בלבבכם ולשום מחסום למו פיכם לבלי תשמיעו צער לבבכם ברבים, כי אתם גורמים בזה להיות גרמא בנזקי המלך (געדולדיג, שמערצליידענד, ליידענטראֶגער). וטעם כנוי כס לסבלות, סבלנות שהייתם בה זה שנים רבות, עד הנה ראיתם עבודתם הקשה והייתם שותקים וסובלים, במדה זו ראוי לכם להתחזק ולאחוז גם כעת: