הכתב והקבלה · בראשית · פרק 44 · פסוק 20

ואחיו מת. מפני היראה הוציא שקר מפיו (רש"י) ובאמת אין כאן שקר, כי יש במשמעות לשון מיתה ענין הפסק ובטול ונפילת המדרגה, כמ"ש במכדרשב"י (קל"ה ב') כל מאן דנחית מדרגה קדמאה דהויה ביה מיתה, ואמר (במד"ר ר"פ ויחי) אין מיתה אלא לשון השפלה, (ובע"ז ה') ד' חשובים כמתים, עני, מצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים; ועל אמרו ית' למשה, כי מתו כל האנשים וגו' אמרו ז"ל לא מתו אלא הענו, וזהו ג"כ המכוון כאן, ואחיו מת, ירצה בלשון מת לישנא דמשתמע לתרי אנפי, אם מיתה ממשית, אם נפילתו ממדרגת מעלתו שהיה לו בבית אביו, להמכר לעבד שפל ונבזה; ודוגמת אמירה זו מצינו בתלמוד (מנחות ל"ה) דאמר רבינא הוי יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך והניח תפילין, ואמרי ליה לשמרן (שלא יאבדו) קבעי להו מר, ואמר לי אין, וחזיתיו לדעתיה דלאו לשמרן הוא בעי, קסבר הלכה דלילה זמן תפילין ואין מורין כן, ע"כ. וחלילה דרב אשי הוציא שקר מפיו, אמנם מלת לשמרן משתמע לתרי אנפי, אם השמירה מן האבידה, ואם השמירה לקיים המצוה, ולהיות שההלכה זו אין מורין השיבו תשובה דמשתמע לשומע הפך דעת המשמיע; ובילקוט איתא, אפשר אדם גדול כיהודה מדבר דבר שאינו ברור ואחיו מת, אלא כך אמר יהודה אם אני אומר לו שהוא חי הוא אומר לי הביאהו אלי, לפיכך אמר ואחיו מת, ע"כ. לא אמר שדברי יהודה הם שקר אבל דבר שאינו ברור הוא, כיון שהוא כולל תרי אנפי, לדעת השומע מיתה ממשית, ולדעת המשמיע נפילת המדרגה לבד:

ויותר. ויעקב אמר והוא לבדו נשאר, ההבדל בין נותר לשאר הוא אם חלק הנשאר חשוב בעיניו נקרא שאר, ואם חלק המשוייר אינו בעיניו רק כתוספת שאינו שוה נקרא נותר (כמ"ש בהשאיר הברד פ' בא), והנה ליעקב היה בנימין בנו חביב מאד להשתארו לבדו מאשתו האהובה ושהיתה עקרת הבית, לכן קראו שאר, אמנם יהודה מגודל טרדותיו ויגיעותיו ע"י בני רחל שהיו לו עד הנה לפוקה ולמכשול לכן קראו נותר: