הכתב והקבלה · שמות · פרק 8 · פסוק 8

על דבר הצפרדעים. הר"י אברבנאל מתקשה דמלשון זה יראה שהיה משה צועק על מכת הצפרדעים לאמר מדוע ככה עשית לפרעה, והוא דבור בלתי נאות כפי אמתת הענין, והאריך הרבה לישב לשון המקרא. ול"נ דקושי זה הוא אם נפרש מלת על דבר על עסק, אמנם אם נאמר דמלת דבר הוא שם על מיתת מגיפה, כנאמר לקמן (ט' ג') במיתת הבהמות דבר כבד מאד, שם הוא בשש נקודות והוא שם נפרד, וכאן הדלי"ת שואי"ת הוא הנסמך, וכבר מצאנו גם בשמות הבאים בשש נקודות, משונה הנפרד מהנסמך, חדר משכבך (לעיל ז' כ"ח) שגר אלפיך בספר דברים כמה פעמים, הבל הבלים בקהלת, גֶבֶר בשש נקודות בנפרד, ובנסמך עם גְבַר תמים תתמם (תהלי' ח'). וכן וירק דשא (ישעיהו ל״ז:כ״ז), ככה כאן דבר הוא נסמך אל צפרדעים, דבר של הצפרדעים, והיתה צעקת משה ותפלתו על מיתת הצפרדעים. וכבר אמרו רבותינו במדרש על הנני נוגף את גבולך בצפרדעים שהיה הדבר ממשמש ובא גם במכה זו. ואמר הכתוב ותבאש הארץ, ואין ספק שיתילד מזה עפוש האויר הגורם דבר. ולזה תפס משה בלשונו לאמר לפרעה להכרית הצפרדעים, ולא אמר להסיר, שהיה משמעותו שילכו ויתרחקו מן המדינה כמו שהיה בערוב, אבל לשון הכרתה משמעותו השחתה, שבדרך השחתה יסורו והיינו מיתתם: