הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 21

לשלש השנים. המפרשים יחתרו לבוא אל יבשת באור דבר זה, כי באמת אין כאן רק שתי שנים שביעית ושמינית, מחג הסוכות של שביעית שהוא עת האסיף לתבואת השנה הששית עד חג הסוכות של תשיעית שהוא עת האסיף לתבואת השנה השמינית, ערש"י ורמב"ן ורנ"ו, ולא הבינותי למה יחשבו רק האכילה הממשית דהיינו אכילת האדם מתבואת השנה הששית, ולא יחשבו גם האכילה הסבובית, דהיינו מה שיש בתבואת הששית די והותר לזרוע ממנה בשנה השמינית, הגורמת אכילת אדם כל השנה התשיעית, כי אם לא היה בידינו מתבואת הששית כדי הזריעה בשנה השמינית, מה היינו אוכלים בשנה התשיעית, אם אין זרע אין קציר ואין אסיף; והנה לפירוש המפרשים לשון המקרא מיותר, והוא מ"ש. וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה תאכלו ישן. דלפירושם המכוון בזה, כשתזרעו בשמינית יהיה בידכם אכילת הישן וגם בזמן אסיפת התבואה בשנה התשיעית יאכלו ישן, וזה רק למותר שאם יאכלו ישן באסיפה מכש"כ שבזריעה המוקדמת יאכלו ממנו, ולדברינו הזריעה בשמינית לצורך התשיעית הוא עיקר הברכה ועליה יאמר וזרעתם וגו' ואכלתם, וטעמו שיהיה בידכם בשנה השמינית כדי זריעה לצורך התשיעית, וכדי צורך אכילה בו משעת הזריעה עד האסיפה, וענין הברכה הוא תוספת מרובה מכדי הצורך, האכילה הממשית הוא הצורך העיקרי בזמנו, והתוספת לזמן הבא הנקרא אכילה סבובית היא עצם הברכה, ועלי' יאמר. וצויתי את ברכתי לשלש השנים. ירצה האכילה החמשית שבשתי שנים, והאכילה הסבובית שבשנה השלישית; גם אפשר לומר כי לשון לשלוש השנים אינו מספר יסודי רק מספר סדורי, כמו היו נכונים לשלשת ימים (יתרו) שפי' ליום השלישי, כן לשלש השנים פי' לשנה השלישית, כי עיקר הברכה הוא האכילה הסבובית שבשנה השלישית, כי האכילה הממשית שבשתי השנים השביעית והשמינית, אינו כל כך מן הברכה, שבכל שנה ושנה הארץ תוציא תבואות כדי צורך שתי שנים, האכילה הממשית שבשנה הבאה, והאכילה הסבובית שבשנה שלאחריו, א"כ האכילה הממשית שבשנה השמינית אין בה מן הברכה כלל, כי היא במקום האכילה הסבובית שבשנים אחרות; ומצאתי לרבותינו (ר"ה י"ג), שאמרו ועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרא לשלש אלא לשליש, ע"ש: