הכתב והקבלה · בראשית · פרק 15 · פסוק 13

גר יהיה זרעך. הגזרה היתה שיהיו ת' שנה בין גירות בין בארץ לא להם ובין עבדות וענוי, כאלו יאמר קצתם בגירות קצתם בארץ לא להם וקצתם בעבדות, שכבר היה מספיק לאמר והיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וזה ידוע שהוא גר, אבל אמר כן לכלול את יצחק, כי יצחק היה גר בא"י ועליו נאמר גר יהיה זרעך, אבל לא יאמר עליו שהיה גר בארץ לא לו, אבל יעקב ובניו עליהם נאמר בארץ לא להם דהיינו בארם ששם נולדו השבטים (רא"ש), ועם זה הגיד קורות השעבוד והענוי העתידים לקצת דורות מזרעו בסבתם, כי אמנם זה לא קרה להם בדורות הצדיקים, שכ"ז שהאחד מהשבטים קיים לא התחיל השעבוד אבל קרה כאשר העוו את דרכם, כמו שהעיד הנביא באמרו וימרו ולא אבו אלי איש שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך את חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי, וכ"ז הגיד למען ידעו דור אחרון בקבלה כי דבר ה' הוא, ולא ייחסו הדבר לזולתו, כענין הנביא באמרו ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך פן תאמר עצבי עשם (רע"ם). ומלות גר יהיה זרעך תרגם אונקלוס ויב"ע דירין יהון בנך (וואָהנען, אויפהאלטען) וענינו דירת עראי, והמתרגם מלת גר (פרעמדלינג) אין לו התקשרות בארץ לא להם:

ועבדום. ועבדו את הגוים ההם, ואין לפרש שהגוים יעבדו אותם, דא"כ היה לו לומר ועבדו בהם, וענו אותם הגוים; ארבע מאות שנה מוסב על גר יהיה זרעך ולא על ועבדום לכן האתנח במלת אותם (רל"ש):

ארבע מאות שנה. ובאמת התמשך גרותם ת"ל שנים, מעדות הכתוב, ומושב ב"י וגו' שלשים שנה וארבע מאות שנה, וכמה האריך הרמב"ן שם בפ' בא, בענין שלשים שנתוספו, יעו"ש. ולדעתי אין צורך לאריכות בזה, כי הלשון המקרא עצמו נתישב הדבר, כי יש הבדל בין אחרי כן בלא וי"ו. לבין ואחרי כן בוי"ו, בלא וי"ו יורה על תכיפות ביאת הדבר המאוחר אל המוקדם אלי', ובוי"ו יורה על התאחרות והתמהמות בין המוקדם והמאוחר, אמר (בא י"א) עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו' אחרי כן ישלח אתכם ואמר (שמות ג' כ') והכיתי את מצרים בכל נפלאותי וגו' ואחרי כן ישלח אתכם, כי בבוא נגע האחרונה שהיא מכת בכורות מיד, באותה רגע קם פרעה בחצי הלילה, וצעק צאו מתוך עמי גם אתה גם כל העם, ולא היה שום שיהוי זמני בין ביאת הנגע והשלוח, לכן אמר אחרי כן ישלח בלא וי"ו, אמנם במכות הקודמים למכת בכורות הנקראים נפלאות (כי מכת בכורות קראן הכתוב שפטים, ככתוב וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים) (וארא ו' ו') אשר בהם סרב עוד בשלוח העם, ונשתהה עוד להתרצות בשלוח עד בא עליו השפטים הגדולים, לכן אמר ואחרי כן בוי"ו. כי הוי"ו הוראת התוספות, כלומר ועוד אחרי כן (אונד נאכהער), והנה בלילה בשעה שהתרצה פרעה לשלחם לא יצאו ישראל, לבלי היות כעבד הבורח בהחבא בלילה, ולא יצאו עד אור הבוקר, ככתוב (בא י"ב מ"א) בעצם היום הזה יצאו, לכן אמר משה (בא י"א ח') וירדו כל עבדיך אלה וגו' לאמור צא אתה וגו' ואחרי כן אצא, לא אמר אחרי כן בלא וי"ו, כי אז היה צריך לצאת מיד בלילה באמרו צא אתה, אבל אמר בוי"ו להורות על שיהוי זמני שיהיה בין בקשתו לצאת ובין יציאתם באמת, ואומר (בהעלותך ט' י"ז) ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו, בא בוי"ו, כי באמת היה שיהוי זמני בין הסתלקות הענן לנסיעתם, כמש"ש ע"ש, ואמר (אחרי ט"ז כ"ו כ"ח) ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה, הוסיף וי"ו, כי אחרי הטבילה מיד עדיין אסור לבוא אל המחנה כי טבול יום אסור לכנוס למחנה שכינה, ואינו מותר עד הערב בשקיעת החמה, ובר"פ חיי שרה אמר ואחרי כן קבר אברהם, אמר עלי' במכדרשב"י (שם ד' קכ"ח ב') מאי ואחרי כן ע"ש שהיה שיהוי מפסיק בין הקנין והקבורה, וכן כאן שאמר ואחרי כן יצאו בוי"ו, יורה על תוספות השלשים שנה, והוא פשוט: