הכתב והקבלה · דברים · פרק 12 · פסוק 8

כל הישר בעיניו. כי לא היה להם במדבר בכל ענין הקרבנות חובה, כי נצטוו ישראל במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים לפני המשכן, ובאיזה מקום שיהיה המשכן יעשה אותם, ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קרבן כלל, וגם לא היו חייבים להביא בכורות ולא מעשר בהמה ומע"ש, ואפילו ברגלים לא נתחייבו לבוא לשם, וכן אחר זריקת הדם והקטר החלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכל מקום שירצה כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה אבל אוכלים אותה במחנה וחוץ למחנה. הנה לא היה להם במדבר שום ענין חובה בקרבנות רק כל איש הישר בעיניו יעשה בזה, לכן צוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשה כן, אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומייחד נבחר מהשם ויביאו שם הזבחים המעשרות והבכורות ויאכלוהו שם במחיצה לפני השם, ומ"ש רבותינו בדבר הנידר והנידב שהוא קרב בבמה, מדרש הוא מיתור המקרא כמפורש בפ' בתרא דזבחים (רמב"ן) ורש"י העתיק דברי רבותינו לענין הנידר והנידב בבמה, ולשון המקרא קשה מאד ליישבו עד"ז, גם צריכים להוסיף מלת רק קודם מלת איש, והמתרגמים אונקלס ויב"ע לא תרגמו רק לשון המקרא. ומ"מ מה שכתב רמב"ן לא נתן בהם הכתוב מחיצה ואוכלים אותם גם חוץ למחנה, לא הבינותי ממה דאמרי' (שבת פ"ז ב') ראשון לאכילת קדשים במחיצה אלמא דבמדבר היה מחיצה לקדשים, הן אמת שבתוס' שם כ' דבת"כ לא גרס לאכילת קדשים אלא לשחיטה בצפון, אמנם לפנינו ליתנהו בת"כ רק בבראשית רבה סוף פ' ג' איתא הכי, וכבר כתב שם רש"י מילתא בטעמי' למחקו, וכן במדבר רבה פי"ג גרס לאכילת קדשים. ומצאתי להטור בפירושו שטען על רמב"ן מפרק בתרא דזבחים קדשים קלים בכל מחנה ישראל ומפרשים לה בכל מקום שחנו אבל לעולם חוץ למחנה לא. ועוד מדתני' התם כשם שמחיצות במדבר כך מחיצות בירושלם. ואפשר שכוונת רמב"ן לומר באיזה מקום שירצה שהרי בכל מקום שהיתה המחנה היו אוכלים, עכ"ד. ולא ידעתי מה הועיל בתירוצו, הא הרמב"ן כ' בפירוש אוכלים אותו חוץ למחנה: