הכתב והקבלה · דברים · פרק 12 · פסוק 15

רק. לרבותינו בספרי מקרא זה בבהמת קדשים שנפסלה להקרבה ע"י מום איירי כמ"ש רש"י, ולפי"ז יש לפרש מלת רק לשם תואר לבהמה בעלת חסרון ומום (מאנגעלהאפטעס), כי רק בפת"ח שוה בהוראתו עם רק בציר"י, כמו הפרות הרַקות והשבלים הרֵקות (מקץ מ"א) שפי' חסרי שלמות הגוף (ע"ש רש"י), וכן המקומות שאצל העינים שנקראו רק, כמו כפלח הרמון רקתך, הוא לטעם חסרון הבשר בהם, ועליו אז"ל הריקנים שבך, כמו אנשים ריקים (שופטים ט׳:ד׳) שהם חסרי שלמות הנפשיות, ומלת רק שהוא מלת הטעם כמו רק הדם ל"ת הוא ג"כ מטעם חסרון ורקות, שממעט ומחסר דבר זה להוציא מן הכלל (נור, לעדיגליך), וכן כאן מלת רק הוא שם לבהמות קדשים שנולדו בהם חסרונות ומומים שאינם ראויים למעלת הקדשים, ומלשון המקרא עצמו יש הכרעה דלאו בהיתר בשר תאוה לחוד קרא משתעי' דא"כ היה ראוי להקדים מלות בכל שעריך ולומר רק בכל שעריך. עמ"ש חקת כ' י"ט רק אין דבר:

בכל אות נפשך. לרבותינו דקרא בבהמת קדשים שנפל בה מום קמשתעי, שצריך לפדותה בערך הכהן ותצא לחולין ויביא בדמי' קרבן אחר, נ"ל שזהו המכוון בלשון, בכל אות נפשך, כי שרש אוה מצאנו שהוא נדרף עם שרש סבב, כמו והתאויתם לכם לגבול (מסעי ל"ד יו"ד) שהוא לרש"י לשון סבה ונטי', דומה ללשון ונסב לכם הגבול (שם פסוק ד') שהגבול נוטה מצד זה לצד אחר (ע"ש ברוו"ה ביאר דעת רש"י לפי עומק שרשו) ומצאנו שרש סבב שהוראתו השתנות דבר מענינו הראשון. כמו מוסבות שם (מסעי ל"ד ל"ח) כלומר שנוי שם. וכן ויסב שמו יהויקים (מ"ב כ"ב ל"ד) וכן נקבה תסובב גבר (ירמיהו ל״א:כ״ב) החלש ישתנה להיות גבור, ושפיר פירש"י והתאויתם על נטיית הגבול והשתנותו מצד לצד. (וכן תאוה שהוא על החשק בדבר שאין בו שלמות עצמי, שישתנה במקבל זולת מקבל במקום זולת מקום ובזמן זולת זמן כמ"ש (ואתחנן ה' י"ח) ולא תתאוה, כעיקר הוראתו השתנות. ושרש איוה שישמש על ההתרצות (איינווילליגען) כמו יאותו לנו האנשים, נאות להם, היינו ג"כ התרצות אחר שקדם אליו המיאון בדבר, והיינו השתנות מלא רצון אל רצון). והנה ע"י פדיון נפקעה קדושת הבהמה שהוממה, וחלה הקדושה על בהמה אחרת שיביא תחתיה, והשתנות הקדושה מבהמה לבהמה, אף שהוא באמת השתנות רצון המקדיש, שלא היתה תחלת הקדישו על בהמה זו, מ"מ כדי שלא יצא רצון המקדיש לבטלה לגמרי, ותקיים רצונו במקצת, שבהמה אחת מבהמותיו תתקדש. ועל השתנות רצון המקדיש הנעשה ע"י פדיון שתחול הקדושה על בהמה שלא היה רצונו עלי' תחלה, אמר קרא. אות נפשך, כלומר השתנות רצונך. (נפש ישמש גם על הרצון, אם יש את נפשכם) ולהיות שהמכוון בפדיון הוא שלא יצא רצון המקדיש לבטלה, לכן צריכה הבהמה הראשונה העמדה והערכה, שיערכנה הכהן כדי שיתן פדיונה בכל שוי', שלא יצא אף פרוטה אחת ממנה לחולין, אבל כל דמי הקדושה הראשונה יפקע ויחול על השני', לכן הוסיף קרא. בכל אות נפשך, כלומר כל רצון המקדיש ישתנה לחול על בהמה אחרת ע"י פדיון (דורך פאֶלליגע אומענדערונג דיינעס וויללענס), ובי"ת בכל כבי"ת באלהים נעשה חיל, כלומר באמצעות כלשון על ידי (דורך, פערמיטטעלסט) וטעמו על ידי כל השתנות, ולפי שבנדרי קדשים ונדבותן אין צריך להוציא בשפתיו כלום, רק כשגמר בלבו הרי עלי עולה או הרי זו עולה די (כבשבועות כ"ו ב' וברמב"ם פי"ד ממעה"ק הי"ב) לכן אמר כאן נפשך, שעיקר ההקדש תלוי ברצון גמור בלב ונפש. והנה אחר שהזכירה הפרשה מקודם, שהחיוב בקרבנות התמימים להביאם אל מקום הנבחר, אמר במקרא זה שאם נפל בה מום יפדו אותה. הכי נ"ל פירושא דקרא לרבותינו שאינו מדבר רק בפסולי המוקדשין שיפדו, ומוני המצות חשבו זאת למצוה לפדות פסולי דמוקדשין. ויותר יתכן בעיני לפרש לשון המקרא על דעת רבותינו בזה דבפדיון להביא בהמה אחרת קמשתעי קרא, מלת בכל יבואר לשון השלמת דבר ומלואו, וזה: המשלים במעשה מה שהבטיח בפיו נקרא ממלא, בפיו דבר ובידו מלא (מלכים א ח׳:ט״ו) כי דבור בלי מעשה איננו שלם, והמעשה משלים את אשר היה חסר (פאָללציהען) וכן ימלא כל משאלותיך, וכל עצתך ימלא. ולענין זה ישמש גם שרש שלם, עצת מלאכיו ישלים (ישעיהו מ״ד:כ״ו) כי עצה טובה כל זמן שאין נשמעין אלי' לעשותה היא חסרה, וכשנתקיים המעשה הגיעה העצה את שלימותה, ועל כוונה זו ישמש גם שרש כלה, לכלות דבר ה' (עזרא א') שהושלם ונתמלא דבורו של הקב"ה, כי המבטיח לעשות דבר לחברו, כל זמן עמדו בדבורו לבד בלי מעשה איננו רק כעושה מקצת מלאכה, וכשיעשה כהבטחתו אז כלה וגמר את מלאכת דבורו, ומזה תכלינה כל אלה (דניאל י"ב ז') הטובות שהובטחו יתמלאו ויושלמו ויבואו לידי גמרם (ערגאֶנצען, ערפיללען, אויספיהרען). ומזה הענין יהיה מלת בכל בקרא דילן, כי אין ספק שהמקדיש בהמתו לקרבן יעשנו בהתלהבות נפשו הטהורה בקרבו להתקרב במחשבתו אל הש"י בדבקות ובאהבת נפש, ולעשות לו בזה ריח ניחוח כמצווה למקריבי קרבן. לכן כאשר התילד בבהמה שהקדישה מום ונפסלה להקרבה, בכל זה תאות נפשו להתקרבות העליון ית' לא בטלה, ותשוקת לבבו הטהור לעשות לו ריח ניחוח לא תשקוט בו, אבל יתאמץ למלא תאות נפשו הטהורה בבהמה אחרת להקדישה להתקרב בה אל הש"י, יתאמץ להשלים חפץ התקרבותו בקרבן אחר תחת הראשון שנפסל, ותשוקת לבבו בעשיית ריח ניחוח להשם, יגמור בקדושת בהמה אחרת הראויה להקרבה. ולא יאכל בתורת חולין מבהמה זו שהוממה, עד שימלא תחלה תאות נפשו הטהורה בקדושת בהמה אחרת תחתיה, ולהשלים בה תשוקת לבבו להתקרב אל השם, עד כלותו לגמור בה עשיית ריח ניחוח להשם שהתאוה נפשו תחלה. וזהו בכל אות נפשך דאמר קרא כלומר בכלותך לגמור את אשר התאוה נפשך תחלה (דורך ערגאֶנצונג, פאללציהונג, ערפיללונג דיינעס זעעלענוואונשעס) מלת רק כבר התבאר שהוא תאר על בהמה בעלת מום, וטעם: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת, בעלת המום תוכל לזבוח ולאכל בכלותך תחלה לגמור ולעשות תאות נפשך בקדושת בהמה אחרת ולשון אות נפשך כאן כמו ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' (שופטים י"ח ו') שהוא תאות נפש העליונה המשתוקקת אל דברים קדושים, בכל אות נפשך תאכל בשר (ראה י"ב כ') שהוא תאות נפש הבהמית המשתוקקת לדברים ארציים הפחותים: