הכתב והקבלה · שמות · פרק 28 · פסוק 11

על שמות. כמו בשמות (רש"י), ולדעתי דקדקה התורה שלא לכתוב בשמות כ"א על שמות, להורות על הכוונה, שבשעה שחורץ שמות השבטים יכוין לשמם, ככל דבר שבקדושה, שבהכנה וההזמני' אליה, צריך שתהיה הכוונה לשמה, כטויית חוטי ציצית, וכעבוד העור לתפלין וכדומה, ככה בשמות השבטים שהיו משמשים לענין נעלה מאד, שהכה המתלבש ברוח הקדש ראה במראה הנבואה באותן האותיות הבולטות מהם כנגד פניו ומצרף מהם תשובה על הנשאל, כש"כ שמהראוי להיות פתוחי אותיות השמות האלה בכוונה ראוי' ורצויה, וזהו תפתח על שמות, כלומר הפתוח יהיה בשביל שמות בנ"י, (על, כמו על הנער ועל אמתך כלומר בשביל). דלא גרע אפוד משאר כלי מקדש דתני' עלייהו בתוספתא (ספ"ב דמגלה) אם נעשו מתחלתן להדיוט אין עושים אותם לגבוה, שצריך לעשותם מתחלה לשם הקודש, וכמ"ש הרמב"ם ספ"א מבית הבחירה ודע דבירושלמי (פרק אמר להם הממונה) תני אבני קדש צריך שתהא חציבתן לשם קדש ובקדש יחצבו, בגדי קדש צריך שתהא אריגתן לשם קדש ובקדש יארגו, אר"ח בשם ר"י במחלוקת הוא, הדא אמרה דאפי' לגבוה פליגי, וע' רמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה בענין הזמנה אי מילתא היא אי לא: