הכתב והקבלה · שמות · פרק 40 · פסוק 17

הוקם המשכן. הוקם מאליו (רש"י מרז"ל), והדברים מחוסרי הבנה לבעלי הלשון האחרונים, אמנם אחרי שידענו הסכמת דעת כל גאוני הלשון הקדמונים הדברים מבוארים היטב, כי אמרו בעבור שמצאנו תיבות מעטות במקרא שבאו על מנת פעל והופעל כמו עבד לקח נטש יתן, ולא מצאתי פועל בבנין פיעל, כי לא נמצא במקרא לא עבד לקח נטש עזב נתן, לכן אין הפועל וההופעל בנינים לעצמים, אבל הם נלקחים מאחרים המורים על הפועל, ולזאת קרא להם בנינים הנלקחים מאחרים, גם בנינים שלא נזכר שם פועלם, כי הפועל בהם נעדר, לכן לעולם אינם מורים על העשות הענין מצד הפועל, כ"א מצד ההפעלות לחודה מבלי שום השקפה על הפועל, וכאלו הפעולה נעשתה מאליה מבלי שום סבה פועלת, כי אין לבו עוסק בה, ולכן הונח עליהם שלא נזכר שם פועלם, כי לא פורש בהם הפועל, ומדרך הכתוב, שלא להשתמש בבנינים אלה כ"א במקום שלא חש הכתוב להזכירה, מבלי תועלת בהודעתה, לפי שהעיקר בספור הוא ענין ההפעלות לבדו, ולכן אם המצא תמצא לפעמים שישתמש הכתוב בבנין שלא נזכר שם פועלם, אף שהפועל מפורש בהדי', הוא ע"ד הזרות ולסבה נסתרת הצריכה דרישה, והנה בנידון דידן בהקמת המשכן מפורש המקים בקרא כדכתיב ביום החדש הראשון תקים את משכן, וכאן אמר הוקם המשכן, וזה ודאי מיותר לגמרי שהרי תיכף אחריו אמר ויקם משה, והיה די באמרו ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש ויקם משה, הוקם המשכן למה לי, לכן ודאי לדרשה בא ולהודיענו כי באמת הוקם המשכן, והיינו שהוא נזקף וקם מאליו, כמשמעות הוראת מלת הוקם המורה על ההפעלות מאליו כאמור, ומשה לא היה כ"א נראה כמקימו, ונתקיימו בזה שתי הלשונות הוקם המשכן ויקם משה, וכן מדרך הכתובים בכמה מקומות להורות לנו אגב מלותיהם ענינים נסתרים בלתי מפורשים, וכן מדרך הנבואה, וכן מדרך החכמה, וכמאמר שלמה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחדותם, ומצאנו לרז"ל כמה מאמרים מתיחסים לנדון דידן, ויתפרשו בטוב על הדרך הנזכר, כמו (מגלה י"ג) אשר הגלה מירושלים שגלה מעצמו (ע"ש רש"י), ועיקר הדרשה בעבור שהמגלה כתיב בקרא בהדי' אשר הגלה נבוכדנצר, לכן אשר הגלה לדרשה, ובילקוט מבואר כי תרי גלות הוי ובגלות הראשונה כשהגלה נבוכדנצר את יכניה המלך יצאו עמו כל החורים והשרים ולכן גם אשר הגלתה מעצמו, כי אין הבדל בטעם בין הגלה ובין הגלתה אלא שזה לשון זכר וזה לשון נקבה, ורבא דנקט הגלה והוא הדין הגלתה ומרדכי שב לירושלים וגלה שנית עם הגלות האחרון כמבואר שם, ולזאת דקדק הכתוב אשר הגלה ולא אמר אשר היה עם הגולה, לומר אשר הגלה כבר ושב והגלה שנית (רוו"ה). עיין מ"ש לעיל בוהסנה איננו אכל, ולקמן באחרי ביעמד חי: