ויתן וגו' וישם. לשון נתינה ושימה אחד, ומכל מקום יש הבדל ביניהם לרש"פ, לשון שימה ישמש כשיהיה שם איזה סדר מחוייב ונאות, ושיהיה מן הצורך לשיהיה הדבר מסודר ומדובק דוקא במקום או בזמן או בענין זה לא במקום בזמן ובענין אחר, לכן הבריחים והאדנים שלא היו צריכים סדר וערך, כי היו שוים זה לזה אמר בהם לשון נתינה גרידא בלא סדר וערך, אבל הקרשים היו צריכים סדור בין קרש לחברו שלא יהיה ביניהם ריוח כלל, וכמ"ש שהיו רושמין על הקרשים לידע איזה בן זוגו, לפיכך אמר בהם לשון שימה; וכ"א לקמן ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים אל הארון, שבארון לא היה הקפד אם העדות היה מונח בצפונו או בדרומו לכן אמר בעדות לשון נתינה, אבל הבדים היה צורך שלא יכנסו או שלא יבלטו יותר מדאי לכן אמר בהם לשון שימה; ומזה תקיש על שאר מקומות שבכ"מ שישמש בלשון שימה יש שם איזה צורך של סדור וערכה אם במקום או בזמן, כמו וישם ה' מועד לאמר, ואם בענין כמו הן גביר שמתיו לך. וישימני לאב לפרעה, אשר שמתי במצרים:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 40 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e