הכתב והקבלה · דברים · פרק 23 · פסוק 4

עד עולם. מלת עד יורה בכ"מ הגבלת דבר אל דבר, אם הגבלת מקום אם הגבלת זמן, שבבוא דבר המתאחר יופסק הדבר המוקדם אליו, כמו עד פה תבא, עד בוא השמש (ביס), וזה לא שייך כ"א כשנסמך מלת עד אל דבר ידוע, שעי"כ נדע שבהתחלת דבר הידוע המתאחר יופסק המוקדם אליו, אמנם כשנסמך מלת עד למלת עולם, שהוא בלתי מוגבל, לא נוכל לפרש מלת עד ענין הגבלה (ביס) כי לא יוגבל דבר בבלתי מוגבל, וצריכים אנו לפרש מלת עד לענין המשכת זמני (פאָרטדויערנד, אנהאלטענד) כמו עד זה מדבר (איוב ב') כלומר בהמשך זמן דבורו (וואֶהרענד), וכן עד גשתו עד אחיו, שמלת עד השני הגבלת מקום, ועד הראשון הוא המשכת זמני כלומר השתחוותיו היו בהמשך זמן גשתו אליו. וכן יפה עד מאד, אין מלת עד להגבלה כ"א המשך זמני, (אנהאלטענד שאֶן), וטעמו היופי הוא מופלג באיכותו, וגם הוא בהמשך זמני, אף שהיופי הוא דבר הנופל תחת השנוי ומקריים רבים מגרעים היופי, בזה יהי' היופי בלתי השתנות בהמשך הזמן. וכן עד מהרה ירוץ דברו, מלת מהרה על התחלת הדבר, ומלת עד על קיומו והמשכתו בזמן (אנהאלטענד שנעלל), וכן ומרה עד מאד, מאד על הפלגת המרירות באיכותו, ועד על המשכתו בכמות. וכן עד עולם, המכוון בו (עוויג אנהאלטענד) המשך תמידי שלא יופסק ולא יתבטל, שלא תהי' נקודה זמנית שנוכל לעמוד בו, כי הוא מתפשט לבלי שיעור. עיי' במכדרשביי (ר"פ וארא) בטחו בה' עדי עד, מהו עדי עד וגו', ע"ש ובמקדש מלך שם דברים נפלאים: