הכתב והקבלה · שמות · פרק 16 · פסוק 29

אל יצא. בספ"ק דעירובין נפקא לן נמי מהך קרא איסור הוצאה דדרשינן אל יוציא, ואפי' למאן דאמר התם דעיקר קרא לתחומין הוא דאתי מודה דדרשינן מניה נמי אל יוצא (עיין רשב"א בחידושיו ריש מסכת שבת), ואין זה זרות כ"כ להחליף העומד ביוצא, כי שרש יצא אף שהוא בכל מקום פועל עומד מצאנוהו יוצא (כבעמוס ה׳:ג׳) העיר היוצאת אלף, שפירש"י המוציאה אלף, (ובראה י"ד כ"ב) היוצא השדה שפירש לראב"ע מה שיוציא השדה, וכת"א דיפיק חלקא, והרבה שרשים משמשים עומד ויוצא כאחד, כשרש הפך, ואיש ישראל הפך (שופטים ב') עומד, הפך את מימיהם לדם (תהילים ק״ה:כ״ט) יוצא. פוץ, ויפץ העם בכל ארץ מצרים (שמות ה׳:י״ב), ויפץ ד' אותם (נח). אוץ, אץ לך הר אפרים (יהושע י״ז:ט״ו) והנוגשים אצים לאמר, יוצא. מוש, ומש חצי ההר (זכריה י״ד:ד׳), ומשתי את עון הארץ (שם ג') יוצא. שוב, שב את שבות איוב, ושב ה"א את שבותך, ושבתי את שבות עמי בשוב ה' את שבות עמו. ירד, אפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳) כמו הוריד לתרגום, ער"ש ב"מ. שכל, רחליך ועזיך לא שכלו, עומד, שכלה נשים חרבך יוצא (ביאור בראשית מ' ל"ה). ידע, עתה ידעתי (וירא) הודעתי לרס"ג רשב"מ ורש"י. נשל, ונשל הברזל מן העץ עומד, ונשל גוים רבים יוצא. ילד, ובתואל ילד את רבקה, הוליד. בער, בערה בם אש ה' (במדבר י״א:ג׳-ד׳) כפשתים אשר בערו באש (שופטים ט״ו:י״ד). עבד, את הגוי אשר יעבדו (לך לך) ליב"ע דמפלחון להון על העובד, דיפלחון בהון אונקלס, על הנעבד. אבד, ארמי אובד אבי יוצא, האביד אבי לרש"י ותרגום. עלה, ויעל אברם ממצרים, עומד, ויעל עולות במזבח יוצא, העלה. ראה, וירא את המקום מרחוק עומד, וירא אותם את בן המלך (מלכים ב י״א:ד׳) יוצא, הראה. הלך, ואברהם הולך עמם לשלחם, עומד, וה' הולך לפניהם יומם, יוצא, הוליך לת"א. מלא, מלאה הארץ חמס עומד, וכבוד ה' מלא את המשכן יוצא. נוח, וינח בכל גבול מצרים, וינח ביום השביעי, עומד, וינח ה' להם מסביב (יהושע) יוצא וכן בד"מ. נטה, ויט אהלה, נטה לו אהל יוצא, ויט אלי' אל הדרך, ולא נטה ללכת על הימין עומד. נזל, יזל מים מדליו עומד, ועפעפינו יזלו מים יוצא. (ומזה נ"ל שהשנויים הגדולים הבאים בכ"ק בשרש יצא, שהנכח והנסתר באים על שתי דרכים, פעמים עה"פ צרוי' ופעמים חרוקים, מוצא רוח מאוצרותיו, תוצא הארץ נפש חי', ויוצא אותו החוצה, וכן בכ"ד מקומות צרויים, כארץ תוציא צמחה, מוציא אסירים בכושרות, ויוציא אתכם מכור הברזל, וכן בי"ד מקומות חרוקים; שהחריקים הם מהפעיל, והצרוים תולדותם הם מהעומדים המשמשים ליוצאים). הנה מכל הלין יצא לנו שאין לתמוה כ"כ אם רז"ל במקומות רבות מוציאים את העומדים, כבפר"א דמילה. ותקח צפורה צר ותכרות קרי בי' ותַקח ותַכרת, (פ' ערבי פסחים) לא תשא שמע שוא קרי בי' לא תשיא, (פ' בני העיר) א"ת ולמשנאי אלא ולמשניאי, (פ' החליל) א"ת וה' ישלם לך, אלא ישלים לך. (פ"ק דחגיגה למען יִלְמְדו קרי בי' ילַמדו, (פ"ק דקדושין) ולמדתם קרי בי' ולְמַדתם, (פ' הנחנקין) והי' האיש אשר לא ישמע, קרי בי' לא ישמיע, (פ' כל הנשבעין) לא תנאף דרשו בי' לא תנאיף, (ירוש' פ' הי' קורא) והדבר אשר יקשה מכם ושמעתיו, דרשו כמו והשמעתיו, (ב"ר פי"ט) א"ת וישְמעו אלא וַיַשְמִיעו, (ב"ר פכ"ב) והאדם ידע כמו הודיע, (ובפ"ח) כי יודע ה' דרך צדיקים כמו הודיע, (ובפי"ד) עתה ידעתי כמו הודעתי, (במדר' חזית) צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה, דרשו וישכנו כמו וישכינו. וכהנה רבות ע"פ התלמוד, ואין להרהר אחריהם כי הראות לדעת כי מבעלי לשון הגדולים הולכים בדרך זה, והם היו בעלי הלשון באמת. ועמ"ש בכי תבא בארמי אובד אבי: