הכתב והקבלה · בראשית · פרק 25 · פסוק 23

שני גוים בבטנך ושני לאמים. מנהג הנבואות להכפיל הענין במלות שונות, כמ"ש רש"י (תהלים ב'), ומנחם פתר לאומים ואומים וגוים כולם קרובי ענין; אמנם אינם שוים בענין, כי אין זאת מתפארת הלשון שימצאו בו תיבות נרדפות משותפי הוראה מכל צד. והנה מצאנו גוי ועם ולאום כולם מורים על רבוי אישים, אולם הונח שם גוי להורות על רבוי אישים לבד מבלי חבור וצירוף לא אל מלך ולא אל מנהיג אחד (איין פאָלק), ותיבת עם תורה צירוף אל מנהיג או מלך או אלוה (רייך, נאציטאָן), כאומרו עם ה' אלה (יחזקאל ל״ו:כ׳) עם מרדכי, ולא יורגל לומר גוי מרדכי או גוי פלוני רק בדרך הזרות ועל כונה מה, לכן מלת עם נופלת על אנשי העצה והסדור, והנה כל עם גוי ואין כל גוי עם, והוא ממלת עם בחיר"ק, שהנחתו על כל אופני השיתוף והחבור והצירוף בזמן במקום ובענין [מיט], כן שם עם בפת"ח העי"ן להורות על קבוץ פרטים שיש להם ענין זה עם זה ע"י נמוס דת והנהגה או שאר ענין; אולם תיבת לאום מורה מלכות כאמרם ז"ל אין לאום אלא מלכות [קאֶניגרייך], רוו"ה. והחכם שד"ל אמר שם גוי הוראתו על בני אדם השוכנים במקום אחד, בין שיהיו קבועים בארץ מיוחדת בין שיהיו נוסעים ממקום למקום, כל עוד שלא יפרדו אלה מאלה לשבת במקום שונות יקראו גוי אחד, ומפני ששם גוי נאמר בבחינת המקום בלבד ע"כ אמר גוי איתן הוא, וענינו גוי שאיתן מושבו, כי לא יפול תואר איתן אלא על המקום, ולזה אין שם גוי נסמך אל המלך, ולא יקבל כנוי המלך לא יאמר את גויו לקח עמו כמו שיאמר ואת עמו, רק יסמך שם גוי אל הארץ אשר הוא יושב בה, כגון כל גויי הארץ וכן ומשכלת גוייך היית, אבל מה שכתוב ויתר גויי ינחלום בא גוי בכנוי האל אשר יעשהו לגוי בהנחילו אותו נחלה ואחזת עולם, וכן לשמוח בשמחת גוייך להתהלל עם נחלתיך ענינו הגוי אשר אתה הקימות לגוי בתתך לו נחלה. ושם עם נגזר ממלת עם וענינו קבוץ בני אדם רבים או מעטים היושבים זה עם זה לתועלת כולם, כי כל אדם צריך בטבע לזולתו, והנה שם גוי נאמר בבחינת מקום הקבוץ, ושם עם בבחינת סבת הקבוץ, שהיא התועלת הכללית, ולפיכך שם עם יקבל כנוי המלך, כגון ואת עמו לקח עמו, כי רק לתועלת עצמם יתקבצו בני אדם תחת יד המלך, והנה שם עם לא יכלול תמיד אומה שלמה, כאשר מצאנו ויחץ את העם אשר אתו, ולא היו אלא בניו ועבדיו אך נקראו עם כי היה להם לב אחד לעזור איש את רעהו, וכן יפול שם עם על קבוץ בני אדם משתי אומות שונות כגון וישבנו אתכם והיינו לעם אחד שאין ענינו אלא שיהי' לכלנו לב אחד לעזור איש את רעהו. ושם לאום הונח על קבוץ בני אדם המתנהג בהנהגות פרטיות ואינו גוי אחד רק חלק קטן ממנו. עד"מ בני אהרן הם לאום אחד, ויראי ה' הם לאום אחד בתוך בני ישראל כי יש להם הנהגה פרטית ואינם גוי אחד כי אינם שוכנים במקום מיוחד, ושאר שבטי ישראל הם כולם גוים כי כל אחד מהם שוכן בארץ מולדתו ואינם לאומים כי אין לכל שבט הנהגה פרטית; אמר הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, ומפרש אח"כ יאמר נא ישראל כל"ח, זהו פירוש כל גוים כלומר כל שבטי ישראל, יאמרו נא בית אהרן יאמרו נא יראי ה' פירוש כל האומים, ואין הכתוב כולל כל העמים אשר על פני האדמה שהרי נתן הטעם כי גבר עלינו חסדו. ושם אומה הונח על חלק מן הגוי העומד תחת הנהגה אחת ומושל אחד, מזה שנים עשר נשיאים לאומותם, וכן ראש אומות בית אב במדין הוא, כי היו בני מדין נחלקים לחמש אומות כנגד חמשת מלכי מדין עפה ואפר וחנוך ואבידע ואלדעה, והי' לכל אומה מהן מלך מיוחד ככתוב חמשת מלכי מדין, והי' צור אחד מאותם ראשי אומות אף על פי שלא הי' ראש אומות אלא ראש אומה אחת, וטעם ראש אומות אחד מראשי אומות, ודע כי אין אומה גדולה מאום במספר אנשים, אלא שתקרא אומה חברת בני אדם שיש עליהם שוטר ומושל, ויקרא אום קבוץ בני אדם שיש לכלם הנהגה אחת ואם אין להם מושל מיוחד, כי כן היו בני אהרן ויראי ה' הנקראים אומים, ובשם לאום יקרא הגוי כולו המתנהג תחת מלך אחד ומשפטים אחדים; ואמר כאן שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו, אם לא היה אומר אלא שני גוים בבטנך שומע אני אפילו בשבטי ישראל שהי' לאיש איש מהם נחלה נבדלת ולכולם כאחד תורה אחת ומלך אחד, לכן הוסיף שיפרדו לשני לאמים, שני מלכים יהי' להם, ומזה ימשך לאום מלאום יאמץ, שאם היו שניהם לאום אחד ותחת מלך אחד אין מקום לומר כן, ולא לומר ורב יעבד צעיר; והנה צדקו דברי חכמים אין לאום אלא מלכות (ע' ריש פינחס מזה):

יאמץ. יהי' אמיץ לב וכביר כח מחברו, גבורה היא בכח הגוף, והאומץ בלב ורוח, וזהו חזק ואמץ בכל המקרא, כמעט כולם אצל מלחמה, החוזק הוא לגשת אל המלחמה או למקום סכנה בלי חת (מוטה, הערצהאפטיגקייט), והאומץ הוא שלא יחת גם כשהצרה קרובה והוא בתוך רעש המלחמה, לא יבריחנו בן קשת ומהמון חרבות לא יירא (אונערשראָקקענהייט, העלדענמוטה), ולכן יקדם תמיד החוזק להאומץ כפי תולדותם באדם, ואמר בדרך דמיון לא תאמץ את לבבך כלומר לא תראה את העני בלחץ ודחק, ותתאכזר מעזור אותו (אבהאֶרטען) רל"ש: