הכתב והקבלה · שמות · פרק 28 · פסוק 30

האורים והתמים. הוא כתב שם המפורש (כלומר שם בן מ"ב, עי' צד"ל) והיה נתנו בתוך כפלי החשן (רשי), וכן פירשו כל המפרשים, וברמב"ן הענין מבואר יותר. והרבה תמהתי שלא מצאתי בדברי הרמב"ם כלום, כי בפ"ט מכלי מקדש שמבאר שם כל פרטי מעשה חשן ואפוד ולא הזכיר כלל מאורים ותמים, ואיך ישמט מקרא מפורש. לכן נראה לי דלדעתו אין אורים ותמים שמות קדושים כדעת המפרשים, רק שנים עשר האבנים שהיו כתובים בשמות שנים עשר שבטי ישראל, הם עצמם קראן הכתוב כאן בשם אורים ותמים, כי הם עצמם היו מאירים ותמימים בדבריהם בבליטת אותיותיהם אל הנשאל בהם. ונראה לי עוד דמלבד לסבת פעולותיהן הנפלאה הזאת בתשובת הנשאל בהן הונח עליהן שם אורים ותמים, כי גם מצד עצמותם יתכן עליהן שם זה, כי אבנים טובות כאלה מטבעם להיות זך בהיר ומאיר לכן נקראו אורים רצה לומר בעלי אור; גם האבנים האלה נלקחו לחשן כבריאותן הטבעי, לא שלט עליהן יד החוצבים והפוסלים, כמה שכתוב רמב"ן (ר"פ תרומה) שאבני החשן נקראו אבני מלואים דתרגומם אבני שלמותא, שהיו שלמים ולא נחצבו ממחצב גדול ולא נשתנו מתמונתן הטבעי, וגם כתיבת השמות עליהן לא היה מעשה חרש, כאמרם (סוטה) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו ואין מפרשין עליהן באיזמל אלא מביא שמיר ומראה להן והן נבקעין מאליהן (עיין שם ברמב"ן), הנה לשלמות האבנים האלה שלא נתחסר מהן מבריאותן ותמונתן הטבעי נקראו תמים רצה לומר שלמים בלתי חסרון. והנה למה שפירש"י על ומלאת בו מלואת אבן, שהוא מלוי האבנים בגומות המשבצות (ומלת בו לפירושו כמו בעבורו כלומר בעבור החשן ולצרכו יעשה מלוי אבנים במשבצות, כמו נחש ינחש בו, שפי' בו בעבורו לראב"ע שם. וכן ועשית על החשן פירש"י בשביל החשן), א"כ חסר עדיין חבור משבצות האלה אל החושן, ע"ז אמר כאן ונתת אל החשן את האורים ואת התמים, כלומר תחבר משבצות האבנים אל החשן ר"ל אל אריגת חתיכת בגד המרובע. וגם אם נפרש מלת בו שחוזר על החשן כלומר שימלא את החשן באבנים שתהיינה זו אצל זו באופן שיהי' החשן ממולא באבנים (כמ"ש רי"א), מ"מ חזר ושנה כאן ונתת אל החשן את האורים והתמים, מפני שנתחדש בזה הודעת פעולותיהן הנפלאה (וכמו שכפל ג"כ ענין אחד בשנוי לשון ונשא אהרן את שמות, ונשא אהרן את משפט); ואמר את האורים ואת התמים בכפל מלת את, אין מזה הוראה על ענינים נפרדים, כי גם בעצם אחד מצאנוהו כפול, את בנך את יחידך. ולהיות שדיבר הכתוב עד הנה מי"ב האבנים שמטבעם להיות בעלי אור מצוחצח, וקראם אבני מלואים להורות על שלמותן כבריאתן בלתי יתחסרו כלום, לכן תלה בהם ה' הידיעה האורים התומים; גם מצאנו ה"א להורות על שידובר ממנו בעתיד, כי בימי הבריאה אמר את יום הששי יום השביעי לפי שיוזכרו בעתיד, ביום הששי והכינו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ככה באבני החשן שעתיד לדבר מהן כמ"ש ושאל לו במשפט האורים, לכן הוסיף בהן כאן הה"א. ושינה הכתוב בין אבני האפוד לבין אבני האורים והתומים, דבאפוד אמר לשון שימה (לעיל י"ב) ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד, וכאן אמר ונתת אל החשן את האורים, כי לשון שימה יורה יותר על הקביעות מלשון נתינה (עמ"ש ר"פ צו), ונראה א"כ שאבני האפוד היו מחוברים בקביעה תמידית, אמנם אבני האורים והתמים לא היו מחוברים באריגת החשן חבור תמידי עד שיעשו שניהם בגוף אחד, כ"א חבור תלוי, כשני גופים נפרדים זה מזה ואחד תלוי בחברו, ולזה בלבישת הבגדים (בפ' צו ח' ז') אמר ויתן עליו את האפוד, ולא הזכיר שימת האבנים בו, אבל בלבישת החשן אמר שם וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים, כי אחר שלבשו אריגת בגד החשן באופן שלא יזח מעל האפוד, תלה בו את אבני האורים והתמים. כן נ"ל בישוב דעת הרמב"ם שהשמיט במעשה החשן ענין האורים והתמים, כי אחרי שביאר שם קביעת שנים עשר האבנים בחשן, תו לא צריך להזכיר עוד אורים ותומים כי הם בעצמם י"ב האבנים. ומלשון הרמב"ם עצמו מוכח שקורא י"ב האבנים בשם אורים ותומים, כי (בפ"י מכלי מקדש ה"י) כתב, עשו בבית שני אורים ותמים כדי להשלים שמונה בגדים, וכ"כ בפ"ד מבית הבחירה ה"א, ואם הי' דעתו באורים ותמים השם המפורש, הי' משלים שמונה בגדים גם בלעדי השם המפורש (ע"ש בהשגת הראב"ד ובכ"מ). והנה הכ"מ (בפ"ט מכ"מ ה"ו) הזכיר בפי' אורים ותומים שהוא שם המפורש, וכן (בהלכה י') העתיק דברי הסמ"ג שבבית שני לא הי' בחשן אותו השם, ותמהני שלא התעורר כלל על השמטת הרמב"ם ענין האו"ת במעשה החשן, ושדעתו ע"כ דלא כדעת המפרשים את האו"ת על שם המפורש. ובחפשי בדברי מפרשי התורה מצאתי לרי"א שכתב, כבר חשבו מחכמים שהאבנים ההמה שהיו כתובים בשמות בנ"י הם עצמם הנקראים אורים ותומים, וע"ש ברי"א מה שהשיב עליהם, ובדברי הנ"ל תראה שאין בתשובותיו כלום. הנה אף שמצאתי מקצת חכמים סעד לדברי בדעת הרמב"ם, מ"מ הוא תמוה, כי התרגום המיוחס ליב"ע תרגם ג"כ אורים ותומים על שם המפורש כדעת המפרשים, לכן דברי הרמב"ם צ"ע. עיין מ"נ ח"א פס"ב: