הכתב והקבלה · בראשית · פרק 25 · פסוק 21

לנכח. פירשוהו כמו בעבור, ואין לזה דמיון במקרא, ונ"ל לפי המבואר בשרש וכוח שעיקר הוראתו התחזקות והתאמצות, לחזק דבריו לפני השופט בראיות, או התחזקות להצדיק עצמו ולהפריע דעת חברו אליו כענין וכוח (דיספוטאטיאָן), ועיקר שרשו שתי אותיות כח, ומזה יהיה מלת לנכח כאן ג"כ ענין התאמצות והתחזקות (ע' במהר"ש יפה בשם מהר"י בן לב), כי יצחק להיותו עולה תמימה שנתקדש בהר המוריה לא שת לבו בעסקי עוה"ז ולהתפלל בעד הריון ועיקר תולדותיו היה עבודת הש"י, ומזה הטעם הוצרך אברהם לצוותו לאליעזר על זווגו, כי הוא לא היה חושש לעניני עוה"ז ממנו ומעצמו, וגם כאן לא הרבה להתפלל רק להפצרת אשתו בלבד, שהיתה מתאמצת ומפצרת בו להתפלל עבור בנים, ויתורגם לנכח אשתו (אויף אנטרייבען זיינער פרויא), ולמ"ש הרש"פ ששרש נכח הוא כח, והנו"ן הוא נו"ן נפעל האמנתי"ו, ומזה (שמואל ב ט״ו:ג׳) ודבריך טובים ונכוחים כלומר דברים שיש בהם כח לעמוד, לא דברי רוח שכלים מאליהם (קראֶפטיג), וכן כולם נכוחים למבין (משלי ה') פי' שהמבין הוא יודע שהם דברים שיש בהם כח וממש, נ"ל כי גם מלת לנכח כאן הוא מענין זה, כי מלת כח יורה ג"כ על הזרע והפרי, כמו לא תוסף תת כחה לך, כלומר פרי הארץ וזרעה, וכן אם כחה אכלתי בלא כסף (איוב ל״א:ל״ט) כלומר תבואת הארץ ופרי', וישמש ג"כ על פרי בטן מזרע האדם, כמו כחי וראשית אוני, וטעם לנכח אשתו שהתפלל שיהי' לאשתו כח ויכולת להוליד זרע (ווטגען כרוכטבארקייט זיינער פרויא), ולפי"ז מבואר בקרא ענין תפלתו. אמנם מדלא אמר קרא להוליד או להזריע אשתו, לתת לה הריון או פרי בטן וכדומה מהלשונות, ושינה ללשון נכח, לזה מצאו רבותינו מקום לדרוש גם כונה שנייה להורות על מקום התפלה, ושהתפללו שניהם זה בזוית זה וזו בזוית אחרת. (ולפירוש המפרשים סתם המקרא ענין התפלה ולא ביאר כ"א מקום עמידתו בעת התפלה, והסבה שבעבורה התפלל): -