הכתב והקבלה · דברים · פרק 22 · פסוק 11

לא תלבש. יש במשמעותו שתים, מעשה הלבישה (אנקליידען) ושלא יהי' לבוש (געקליידעט זיין) לזה אמרו (סוף מכות) כששהה כדי לפשוט וללבוש והם מתרין בו על כל שהי' ושהי' חייב על כל אחת ואחת, דאע"ג דלא עשה מעשה מ"מ לוקה דכיון שהי' יכול לפשוט ואינו פושט ועומד במלבושו זה חשיב מעשה (ע"ש ריטב"א) דכל הנמנע מפעולה שהי' בכחו ורשותו לעשותו נקרא עושה, תראה דוגמתם (שמות ד' כ"א) ויחזק את לבו, ויש פעלים המתבארים כשמות כמ"ש (אחרי מות י"ח כ"ב) ואת זכר לא תשכב:

צמר ופשתים. לרבותינו אין לנו צמר האסור בפשתים רק צמר רחלים, אבל שאר מיני צמר כגון של עזים ארנבים וגמלים מותרין, ואף כשנתערב צמר רחלים בשל גמלים, אם הרוב משל גמלים, מותר לערבו אח"כ עם פשתן, לפי שכבר נתבטל של רחלים בשל גמלים, כדתנן בפ"ק דכלאים (ובתשו' ר"ע איגר סי' קפ"ט וסי' ר"ז התקשה מזה ע"ד הר"ן (נדרים נ"ב א') שכתב בפת שצלאו עם בשר בתנור אחד דאסור לאכלו בחלב, דריח דהוי כמו משהו לא בטל דהוי דבר שיל"מ דאפשר לאכלו עם בשר, אף דבמין בשא"מ אין בו דין דשיל"מ, היינו דוקא בדבר שאסור עכשיו ולמחר יהי' לו היתר, אבל בדבר שיש לו עכשיו היתר לא בטל אף במין בשא"מ, א"כ אמאי אמרי' הכא במתני' אם רוב מן הגמלים מותר, אמאי יבטל צמר רחלים בגמלים, הא הוי היתר בהיתר דלא בטל לדעת הר"ן כמו דבשר לא בטל בפת לאכלו בחלב, דמה חילוק בין ריח משהו של בשר שנבלע בפת שלא בטל משום דיל"מ דהוי היתר בהיתר, ובין צמר רחלים דבטל בצמר גמלים, הא הוי היתר בהיתר, ואי דצמר רחלים שם איסור עליו דאסור לחברו עם פשתן, ה"נ בשר שם איסור עליו דאסור לחברו עם חלב. והניח בצ"ע, וכן העיר ע"ז בתשו' סי' ר"ט. ונ"ל דלא אחמרו רבנן בדשיל"מ דלא בטל רק בדבר שאין תשמישו אלא פעם אחת כגון אכילה וכדומה, אבל לא לענין דברים שתשמישם פעמים הרבה, כמ"ש הרב צל"ח (פסחים בסוגי' דתשע צבורין) דהא דביצה שנולדה בי"ט לא בטל מטעם דשיל"מ, היינו לענין איסור אכילה, אבל לענין איסור טלטול לא שייך דשיל"מ, דבאכילה אמרי, מה לנו לאכלו היום באיסור הלא נוכל לאכלו למחר בהיתר, אבל טלטול יכול לטלטלו היום וגם למחר, שהטלטול שיטלטל היום הוא בפ"ע ולמחר בפ"ע, (ע"ש שמיישב בזה היטב תמיהת הרא"ש על רש"י) לפי"ז בצמר רחלים שנתערב בשל גמלים, לא שייך לומר לאסור עליו לחברו עם פשתן שלא יבטל הרחלים בגמלים מטעם דיוכל להתלבש בתערובת זה לבדו, וכל ימיו יהי' איסור פשתן חל עליו תערובת זה, ובדבר שתשמישו היום אינו תשמישו למחר לא מחמרי' בי' מטעם דשיל"מ, כיון שתשמישו תדיר):