הכתב והקבלה · דברים · פרק 6 · פסוק 7

ושננתם לבניך. גם בזה אינו אזהרה ביחוד ללמד את התורה לבנים ולתלמידים, אבל הוא ביאור אל מאמר ואהבת, כי האוהב יפרסם לכל מעלות אוהבו, וכמ"ש רבותינו ואהבת את ה"א אהבהו על הבריות, ואמרו בספרי ושננתם לבניך אלו בשנון ואין קדש לי בכור בשנון והיה כי יביאך בשנון, יעו"ש, הנה ביארו לנו כי אזהרת ושננתם מוסב על מצות יחוד ואהבת ה' שהתחילה בו הפרשה, וכן ממה שאמר אחריו וקשרתם לאות על ידך וגו' וכתבתם על מזוזת וגו' דצוויים אלו לא נוכל להסב אותם אל התורה כולה, כי הוא דבר בלתי אפשרי, וע"כ אינו מוסב רק על מצות יחוד ואהבה; ובמכדרשב"י (דרס"ד) אית לשאלא אי בהאי יחודא דשמע ישראל אתכליל כולא ימינא ושמאלא אמאי כתיב לבתר ואהבת והיה אם שמע דהא ביחודא אתכלילו, אלא התם בכלל הכא בפרט, ודבר הלמד מענינו הוא כי גם דבור ודברת בם וגו' בשכבך ובקומך אינו חוזר אלא על שמע וגו' ואהבת וגו', וללמדנו מצות קריאת שמע שחרית וערבית. והדברים פשוטים. ולא העירותי עליהם אלא לפי שראיתי שהשתבש בזה אחד מן המתחכמים:

בשבתך וגו' ובקומך. לכאורה יראה שיזכיר כאן ארבע איכות מעמדות הגוף, ישיבה הליכה שכיבה וקימה, אשר בהם מצווה בקריאה זו, והם מתחלקות לשני מחלקות שבכל אחת דבר והפוכו והשני חמור מהראשון שבו, בהליכה בדרך האדם מוטרד מאד בדעתו כי צריך לשמור חפציו אשר עמו בל יאבד אחד מהם ובכל פסיעה ופסיעה פוגע באנשים שאינו מכירם והדאגה בלבו פן יפגעו בו מן השודדים ויבזו כל אשר לו, ויש לו בזה גם חשש סכנת נפשו ויזהיר א"כ קרא דלא בלבד שבשבתו בביתו שקט ושאנן מכל רעה כי אם גם בלכתו בדרך אשר סביב שתו עליו דאגות המטריפות את המחשבות, בכל זה החיוב עליו לפנות דעתו מכל זה וליישב מחשבותיו לקרוא פרשת עול מלכות שמים. וכן בזמן הקימה שהוא היום המוכן לאדם לעסק בהרווחת צרכיו בעניני מקח וממכר ולהתערב בבני אדם שונים זה מזה בדעותיהם, קשה על האדם יותר לפנות דעתו ומחשבתו לענינים רוחניים אלהיים, ובעת השכיבה שהוא בלילה. לכן יזהיר דלא בלבד בלילה שדעתו של אדם פנוי' עליו, כי גם ביום עת התעסקו בעניני זמניים, גם אז מצווה למעט עסקו ולקבל עליו מ"ש, כן היה נראה כוונת המקרא על פשטו. אמנם זה לא יתכן דא"כ לשון המקרא אינו מסודר היטב, כי הולך מן החמור אל הקל ממנו, והיה יותר נכון להקדים הקל ולאחר החמור, ולומר ודברת בם בשכבך ובקומך ובשבתך בביתך ובלכתך בדרך, כי טרדות היומי בעסקיו הם קלים מאד נגד טרדות הדרך כי גם סכנת מות יש בו, וזה יורה על אמתת קבלת רבותינו דובשכבך ובקומך דקרא יורה לנו על זמן הקריאה, בשעה שדרך בני אדם לילך ולשכוב והוא תחלת לילה, ובשעה שדרך בני אדם לעמוד והוא בקרו של יום, וא"כ אות וי"ו דובשכבך איננו וי"ו החבור הנוסף אל הקדום, אבל הוא וי"ו הביאור, והוא אחד מהוראת הוי"ו, כמו ועשית שנים כרובים וגו' ועשה כרוב אחד (שמות כ"ה י"ח) שהוי"ו בועשה הוא וי"ו הביאור לבאר באיזה מקום יהיו הכרובים, ככה הוי"ו ובשכבך הוא לבאר זמן הקריאה; בין בשבתו בביתו בין בהליכתו בדרך החיוב לקבל עול מלכות שמים, בשני זמנים אלה בזמן שכיבה בזמן קימה, ותרגום ובשכבך (נאֶמליך, אונד צוואר ווענן דוא דיך הינלענגסט), ובזה סדר לשון המקרא על מכונו, תחלה מן האיכות ואחריו מן המתי: