הכתב והקבלה · דברים · פרק 3 · פסוק 26

ויתעבר ה'. פירש"י נתמלא חמה, ואונקלס הרחיק קצת ממנו ית' התפעלות החמה והעברה לכן תרגם והוה רגז קדם ה'; ובספר המגיד למהר"י קארא סוף פ' זו כתב, ויתעבר ה' האי ויתעבר כמו תשרש, כמו ודשנו את המזבח, וה"ק ולא שבקני קב"ה דאיעבר, ע"כ. הנה הרחיק ג"כ מלפרשו לענין עברה כעס וחמה, וכן נראה שאין מן ההכרח לפרשו ענין הכעס והחמה, רק כמו שיורה פעל עבר על העתק העצם ממקום למקום במובן טבעי, ככה יורה במובן מוסרי על פניית המחשבה והסרת ההשגחה מן הדבר, כמו נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור (ישעי' מ'), שענינו העלמת עין והסרת עשיית המשפט (ענטציעהען, ענטגעהען), וכלשון עובר על פשע (מיכה ז', משלי ט'), לא אוסיף עוד עבור לו (עמוס ז'), שענינם מניעת ההשגחה על הפשע, וכן יורה לשון עבר על המסיר השגחתו מן החוב המוטל עליו, מדוע אתה עובר את מצות המלך (אסתר ג'), לא עברתי ממצותיך (לעיל כ"ז), ובהתפעל על המתחזק עצמו בהסרתו זו, וכסיל מתעבר (משלי י"ד ט"ז) כלומר מתחזק לעבור (ע"ש רש"י), ומזה הענין ויתעבר ה' כאילו כביכול ית' העביר והסיר מחשבתו מלהשגיח בעין טובה עלי (ענטציעהען, וועגווענדען), דומה למליצה אשכנזית על הרחקת דבר וסלוקו (דיא זאכע בע- זייטיגען); ומצאתי בספרי (פסקא כ"ט) בפ' ויתעבר ה' בי, דלא ניחא לר' יהושע לפרושי' לענין כעס וחמה, ואמר ויתעבר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה, ע"ש שהשחיי' והנטי' לצד מטה קשה עלי' לכן היא מעברת עיני' מלהשגיח על הדבר המונח לפני' על הקרקע וליטלנו, ככה כביכול ית' מפני השבועה שנשבע לבלי העבירנו העביר עינו מלהסתכל בי ומלקבל דברי תחנוני', ועמ"ש ס"פ דברים בהתאנף ה':

רב לך אל תוסף דבר. טעמו יותר חשיבות וכבוד יהיו לך בשלא תוסיף לדבר (ווירדיגער פיר דיך ניכט מעהר צו רעדען) כי לאשר הוסכם עמדי שלא תעבור, לא תגיע לך תפארת ברבוי תחנונך כי יאמרו עליך כמה סרבן מפצר ולא ישיג מבוקשו, ע"כ מניעתך מתחנונים היא כבודך ותפארתך, מלת רב ענין גדולה וחשיבות, כמו רבי המלך (ירמי' ל"ט) ואין אל תוסף שלילה הגוזרת (זאָללסט ניכט) דא"כ הו"ל לומר לא תוסף, אבל היא שלילה בלתי גוזרת, כהוראת מלת על שיורה שלילה מצד הראוי ונימוס (מאֶגע ניכט) כמ"ש (קדושים י"ט ד') אל תפנו: