הכתב והקבלה · במדבר · פרק 19 · פסוק 5

ולקח מדמה באצבעו. זהו קבלת הדם, שביד דוקא יקבל הדם מן הפרה, לא בכלי, (הגר"א). כ"ה בספרי, וכ"פ הרמב"ם (פ"ד מפרה ה"ד) קבל דמה בכלי פסולה שנ' ולקח באצבעו מצותה ביד לא בכלי, (ע"ש בהשגת הראב"ד פ"ג ה"ב). כבר העירותי (ויקרא ד' כ"ד) דעיקר הוראת אצבע אחיזה ותפיסה (אנפאססען, אויפפאססען) ונכלל בו אם האבר הפרטי שביד (פינגער) שאוחזין ותופסין בו, אם הכלי (געשירר) שמחזיק ותופס דבר אל תוכו, ע"ש, ולפי"ז גם כף היד שבכפיפתו מחזיק דבר בחללו שייך לומר עליו לשון אצבע. והיה אפשר לפרש אצבע לשון טבילה. כי וטבלתם בדם, תרגמו הירושלמי ותצבעון בדמא, וכן וטבל הכהן אצבעו (עיי' בערוך ערך צבע) ויהיה טעם ולקח באצבעו, בעבור טבילתו, כלומר שיקבל הדם, כדי לטבל אצבעו בו, והבי"ת כבי"ת ויעבד ישראל באשה, בעבור אשה, כן באצבעו בעבור אצבעו כלומר בעבור טבילתו בו. והראשון יותר נכון, ומ"מ גם לרבותינו בספרי יפרש אצבעו גם לסיפא דקרא, שההזאה תהי' באצבעו הימין, ע"ש. והנה בזבחים (מ"ז ב') אמרי' דולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך (מצורע י"ד י"ד) כלומר שתהא קבלת הדם בידו לא בכלי, אמנם ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות (ויקרא ד' כ"ה) טעמו שצריך שיקבל הדם בכלי, וכתבו התוס' (שם ד"ה אף לקיחה) דבחטאת כתיב באצבעו ונתן. א"כ לאו בידו מקבל דבאצבע לא אפשר לקבל, אלא ע"כ בכלי קאמר, אבל באשם לא כתיב באצבעו, ע"ש. ולא ידעתי מה יענו רבותינו בעלי התוס' על קרא דילן דכתיב באצבעו והזה, ומ"מ פירושו קבלת הדם ביד דוקא לא בכלי, דהא והזה ג"כ בעצמו של כהן, כמפורש בספרי:

מדמה שבע פעמים. מדמה מיותר כי כבר הוזכר מקודם, אבל בא ללמדנו שכל אחת משבע ההזאות צריך שיהיה מן הדם שלא יטבול אצבעו פעם אחת וממנו יזה ז' הזאות, אבל צריך להחזיר ולהטביל אצבעו בדם בכל הזיה והזיה (ספרי), וכ"א במתני' דפרה (פ"ג מ"ט). ובתרגום יב"ע אמר וידי מאדמה בטיבולא חדא שבע זמנין, והוא תמוה שמתנגד למתני' ולספרי. ואפשר שכוונת יב"ע שכל אחד משבע ההזיות צריך שיהי' מטבילה אחת, לאפוקי הזאה אחת משתי טבילות, כדאיתא בתוספת' פ"ג, טבל שנים והזה אחת פסול, וכ"פ הרמב"ם (פ"ד ה"ז מפרה), אמנם לשונו דחוק. ואפשר כי מלת בטיבולא הוא ט"ס ונ"ל בקיבולא חדא, כי לשבע ההזאות יקבל בפעם אחת הדם מן הפרה, ולא יקבלנו בשני פעמים, ואף בדיעבד פסול דילפי' מקדשים: