הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 40

כפת תמרים. שם לענף התמר שנקרא בלשון תלמודי לולב, והוא כולל הנוף והעלין יחד, כי מצד שהוא כלו עלין יקרא עלה, ומצד שאין לאילן התמר ענפים אחרים זולתו יקרא ענף, אבל כף הנחתו העצמית ע"ש שיש לכל עלה ועלה בית קבול ככף, שכל עלה ועלה כפול לשנים על פני ארכם דבוקים מצד אחד ופתוחים מצד השני והוא בית קבול שלהם, וכל מי שיש לו בית קבול נקרא כף, כמו כף היד, כפות זהב; ואמר כפות לשון רבים לפי רבוי העלים, וכל עלה ועלה יקרא כף לשון יחיד, ואין ענין כפות תמרים הנאמר כאן כענין עלי תמרים (נחמיה ח'), כי עלי תמרים עלים פשוטים שטחיים כשאר עלין של שאר אילנות בלתי כפולים, והם העלים התחתונים שבלולב שהם רחבים ביותר והפרי גדל ביניהם, ולמעלה מהם נמשך הלולב עם עליו הכפולים וזה הכפל נקרא בלשון תלמודי תיומת, נחלקה התיומת (סוכה פ"ג) מלשון תאומים, אלא שבראש הלולב יוצאים שוב שני עלין מן השדרה ומעלה, או עלה אחד כפול לשנים, שמשום כך נחלקו מפרשי התלמוד מהו הנקרא תיומת לענין פסול והכשר, כלומר שזה שאמרו במשנה נחלקה התיומת פסול לאיזה תיומת כיון התנא, אם לתיומת העלין שבראש הלולב שנופל עליו היטב לשון תיומת סתם, או אם לכל תיומת ותיומת שבכל העלין, אבל הכל מודים שכל צד המחובר שבכל עלה ועלה נקרא ג"כ תְּיׂמִת [כמו כְּתׂבֶת] (רש"פ); ויותר יתכן לומר בזה, לפי שבריאת עלין של לולב הוא שהם גדלים שנים שנים ודבוקים מגבן, וע"ש דבוק וקשור העלין שמגבן נקראים כפות, והוא מלשון עבד כפות (ב"ק כ"ב), והוא לשון ארמי לכפתה (דניאל ג'), ולפי"ז יהיה כפות שם ע"מ רבוי הזוגי, ואין בו הוראת הזוגי, כמו מים, שמים, וכבר מצאנו גם נוספי וא"ו תי"ו ולשון יחיד הם, כמו חמות, אחות, אשפות, מכש"כ שיש לומר כן בחסר וי"ו (ועי' תוס' וברש"י בסוכה ל"ב), ובזה שוה לולב לכולן שזכרם בלשון יחיד, ובזה שפיר אמרו רבותינו אם נחלקה התיומת ברוב העלין פסול, וכן אם מתחלת בריאתו היה עליו אחד אחד ולא היה בהן תיומת פסול, ומה שקראו רבותינו תיומת, הוא בעצמו כפות דקרא, וראיתי במכדרשב"י (ויחי ר"כ) כפת תמרים כפת חסר קשורא וכו' כד"א כפיתי בסרבליהון (דניאל ג'), ע"ש. ודבריהם נכונים מסכים עם דרך הפשט: