וינח ביום השביעי. כביכול הכתיב ע"ע מנוחה ללמד הימנו (ערש"י), והרלב"ג אמר וינח ר"ל שלא חדש בו דבר ע"ד מופת על האופן שעשה בששת ימי בריאת העולם, אבל נמשך המציאות על ענינו לפי הטבע שהטביע עליו בעת הבראו; ולזה פי' רז"ל וינח פועל יוצא כמו וינח ה' להם (יהושע כ' ) שהוא יוצא, והרצון בו שהניח לעולמו, והוא הנכון, וע' מזה במורה ס"ז לראשון, וז"ל ב"ר ספ"י כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם היו מותחים והולכין כיון שנחו ידי קוניהם מהן ניתן להם נחה וינח לעולמו ביום השביעי:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 20 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e